קבר ציון
סבא ישראל מתוק
סבא ישראל
סבא ישראל
לתמונות נוספות...

לקישורים נוספים...

"הדר עוזינו, עטרת ראשינו, מחמד עינינו, אדמו"ר ר´ נתן זצ"ל,

ראשי >נחל נובע מקור חכמה>"הדר עוזינו, עטרת ראשינו, מחמד עינינו, אדמו"ר ר´ נתן זצ"ל,
אור רבינו

 בס " ד

"הדר עוזינו, עטרת ראשינו, מחמד עינינו, אדמו"ר ר´ נתן זצ"ל, התלמיד הגדול של רבינו מוהר"ן זצוקללה"ה – "חתן הרב הגאון המפורסם מו"ה דוד צבי, שהיה אב"ד בק"ק שאריגראד ובק"ק קרעמיניץ והגליל טבק"ק מאהליב יצ"ו" – "אשר עלה על כל התלמידים ברוב התבטלותו לרבינו; השיג אותו ואת דעתו הקדושה יותר מכל חביריו; שימש בקודש ככותב תורותיו; פירש והפיץ את שיטתו בעולם כולו לשעתו ולדורות; עליו העיד רבינו שבלעדיו לא היה נשאר ´דף של גניזה´ מרובי תורותיו, דרכיו ופעליו הנוראים. הוא הגבר הוקם על, אשר השליך נפשו מנגד למען האמת; גאון בנגלה ובנסתר; עבד את ה´ כל ימיו במסירות נפש עצומה והתלהבות גדולה, עדי נסתלק בשם טוב בעיר ברסלב במעלי שבתא, בעשירי לחודש טבת שנת תר"ה, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

להלן תיאור הסתלקותו:

בן שישים וחמש שנה בקירוב היה אז מוהרנ"ת, ליל שבת קודש פרשת מקץ, ימים מספר אחרי חנוכה שנת תר"ה, פניו הקדושות אפופות התלהבות יתירה מבכל שבת אחרת, ניכר בו שמאורע מיוחד התרחש בעולמו הרוחני. אכן, פתח פיו, ושלא כדרכו החל מספר חלום שחלם ואשר בו רמז ברור להסתלקותו הקרובה...
ובחלומו, והנה רבינו עומד לפניו בכל הדרת יפעתו, והוא, רבי נתן, מתנפל לפניו, מבקש ומפציר בו שילמדו את ה´ספר הנשרף´ (ספר בן ארבעה חלקים שר´ נתן עצמו העתיקו מפי רבינו בשנת תקס"ו ולא הבין בו דבר מחמת עמקו וגבה התורות שבו, אך התלהב ונבהל מאד מהכתוב בו. בספר זה, אמר רבינו, "אין מי שיודע בו דבר, כי אם צדיק גדול, יחיד בדורו, וגם שיהיה חכם בכל השבע חכמות" הספר נשרף בשנת תקס"ח במצוות רבינו), שמע רבינו את בקשתו וענה ואמר: לשם כך צריך אתה לבא אלי... (עד כאן סיפור החלום)

אחר פנה (רבי נתן) אל אנשיו ואמר להם: אפ על פי שאדמו"ר אמר לי פעם שהרבה הרפתקאות עוד יעברו עלי וציווה עלי שלא אפחד, הפעם בכל זאת נבהלתי מאותו חלום.

התחיל אומר תורה בענין המנורה הטהורה, נכנס בשמחה עצומה והחל מרקד בדבקות נפלאה. משנסתיימה הסעודה וקם מהשולחן נזרקו מפיו רשפי אש שלהבת בדבר עבודת הכהן ביום הקדוש, ובהתרגשות רבה פתח באמירת סדר העבודה כפי שהיא נאמרת ביום הכיפורים: "...נכנס לפני ולפנים... עמד במקום שעמד ונכנס במקום שנכנס... ראה לפני מי אתה נכנס... אחת ואחת..." אחר כך נפלט מפיו הקדוש: "הרי תלמיד חכם גדול מכהן גדול כמו שכתבו "יקרה היא מפנינים" (הגמרה דורשת "יקרה היא מפנינים, שהת"ח גדול מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים).

סעודה שלישית

זה מכבר יצא מגדרו שגדר לו, שלא לומר תורה בסעודה שלישית של שבת, לבל יתדמה לרבי ומנהיג. מאז בא אליו פעם רבינו בחלום והוכיחו על שמרחק הוא אנשים מאיתו, פתח שעריו, ואנשים החלו באים אליו מדי שבת בזמן המנחה ושומעים ממנו דברים חוצבים להבות אש. אף בשבת זו, פרשת מקץ, רביעי לחודש טבת, נאספו מקורביו אליו, נתיישבו מסביב לשולחן וציפו לבואו לומר תורה. מוהרנ"ת נכנס, התיישב והחל לומר במורא גדול ברתת ובזיע, כדברים האלה: "אף על פי שזוהי חרפה לומר, כי כל דרשן אומר כך, אף על פי כן עלי לומר – דעו לכם, כל אחד יהיה מת, וגוסס, ויאלץ לשכב ורגליו אל הדלת..." פחד אחז בנוכחים, מעולם לא פתח כך רבי נתן את דבריו. הוא המשיך בהתלהבות בדברי התעוררות, חזר על המאמר "חדי רבי שמעון" (מאמר ס"א בליקוטי מוהר"ן א), כשהוא מבאר את דברי רבינו בעניני אמונת חכמים, עצות וכו´. ובהגיעו לענין הצורך לעולם בספרי קודש, הרחיב בדיבורו בגודל נחיצות הדפסת ספרים קדושים והשכיר את דברי רבינו בחובת האדם להשאיר דעתו, דעת קודש, למטה, אף לאחר שנשמתו עולה למעלה למעלה...

הלילה ירד, מוצאי שבת הגיע, והוא עדיין יושב ודורש בדברים העומדים ברום רומו של עולם, את דבריו הסמיך לפרשת השבוע, מקץ, ותיבלם בכל מיני דברים המשיבים את הנפש ובחידושים נאים. בין השאר פירש את המשנה "עשה לך רב וקנה לך חבר" ואמר: "צריכים להתקרב לרבי, ואם אין רבי, אזי "וקָנה לך חבר", מתחברים אל העט... אל הספרים הקדושים הנכתבים בקנה...


בס"ד

המשך...

מוצאי שבת

במוצאי שבת פרשת מקץ, כשהבדיל על היין, בכה בכי רב, הכל הבינו כי אין הענין פשוט כל עיקר; מי שידע לצרף שיחה לשיחה ותנועה לתנועה, הבין מה עומד להתרחש...

והנה, כחצי הלילה, נחלש רבי נתן מאד, חולי מעיו שמזה יותר מ-25 שנה תקף אותו לסירוגין, גבר עליו הפעם יותר מתמיד ולא חלף עוד.

עם אור הבוקר, פשטה השמועה בקרב תלמידיו הקדושים, הללו, שביניהם היו כאלה שסובבו ביערות ונהמו בדביקות עילאית להשי"ת, נחרדו למצבו והחלו מתפללים לרפואתו.

מיום ליום גברה חולשתו; ביום ב´ לפרשת ויגש בא תלמידו ר´ זאב ליובארסקיא לבקרו, מוהרנ"ת דיבר עימו מגודל קדושת ה"ראש השנה של רבינו" והזהיר אותו לנסוע לאומן לראש השנה. ביום ד´ עמדו לפניו כמה מאנשיו, רבי נתן דיבר לפניהם כעין דברי צוואה, הוא אמר: "עיקר עיסוקכם יהיה להדפיס ספרים; יפוצו מעינותך חוצה" לאחר מכן דיבר דיבורים נפלאים מענין כינור בן ע"ב (72) נימים שיתנגן לעתיד לבא...


אור ליום חמישי – ט טבת

באור ליום ה´, אחר תפילת ערבית, עמדו לפנימיטתו כמה מתלמידיו הקדושים, ביניהם ר´ זאב ליובארסקי ור´ דוד מטולטשין, כאשר, בלי משים, הסתיר ר דוד את ר´ זאב, פנה מוהרנ"ת אל ר´ דוד ואמר לו "אל תסתיר את זאב, יביט עלי לפחות; רבינו אמר פעם לאחד ´הסתכל עלי, יהיה זה טובה גדולה עבורך´ ", עצר קמעא והמשיך "נהיה מוכרחים להוועד...". שאלו ר´ זאב "היכן?" ענה ואמר "בעולם הבא...".

לכולם כבר היה ברור כי הנה הנה הולך וכבה נר ישראל, היחיד והמיוחד שבין תלמידי רבינו הקדוש, דמעות בקשו לפרוץ החוצה. הכל המתינו למוצא פיו, רבי נתן התחיל מספר מעשה נורא מ´ספר הנשרף´, תיאר לפניהם כתיבת הספר שארכה לו שלש שעות ומחצה. לאחר הכתיבה, אמר, "יצאתי כמו מהאידרא"... כלומר, כפי שחשו תלמידי רשב"י בצאתם מה´אידרא´ – המעמד הנשגב שבו גילה לפניהם רשב"י סודות תורה נוראים. כשסיים לספר אמר "הרי זו סיעתא דשמיא שסיפרתי לכם סיפור זה"...


חצות...

ויהי בחצי הלילה ומוהרנ"ת מתגבר כארי, למרות חוליו הכבד, וקם לערוך ´תיקון חצות´ כדרכו, בהתעוררות הלב ובכוונה עצומה כמאז ומקדם, אך תוך חולשה עצומה ורפיון אברים. אף לאחר חצות לא היה מוחו נתון למצבו, מהרהר היה בחידושי תורה שחידש בשבוע האחרון בענייני מנורה, חנוכה וכו´, עתה צצו ועלו במוחו חידושים נוספים בעינינים אלו. והוא, למרות חולשתו העצומה, נטל קולמוס והחל רושם...

מאשר רשם באותו ליל, מודפס ועומד בספרו הגדול ´ליקוטי הלכות´ בסוף הלכות ראש חודש. בקטע אחד – דברי התחזקות עצומים לאבודים ולנידחים, בו ביאר שדיני חול המועד נמסרו לחכמים "שהם יעשו כרצונם להתיר איזה מלאכות ולאסור איזה מלאכות, כפי שיראה בעיניהם וכל עיקר היתר עשית מלאכה על האבודים והנידחים בעוונותיהם שגם אותם צריכים לתקן, אבל כל תיקונם הוא על ידי החכמים האמיתיים, ושיקיימו דבריהם על כל אשר יאמרו כי הוא זה, כי אף על פי שהכל צריכין לקיים דברי חכמים, אבל אין שום מצוה שיהיה נמסר לחכמים לבד לעשות כפי דעתם, כי אם בדיני חול המועד, והעיקר בשביל דבר האבד שהם בחינת נפשות ונצוצות האבודים שאי אפשר להם להתתקן כי אם על ידי החכמים כנ"ל" (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל´ ראש חודש ז אות נ)

רבי נחמן מטולטשין זצ"ל, תלמידו המובהק של רבי נתן שסידר והדפיס את ספר "ליקוטי הלכות", מציין שם, בסוף הלכות ראש חודש, כדלהלן: "אמר המסדר, מתיבת ´גם´ עד כאן, וגם ענין חול המועד המובא באות נו"ן, כתב מו"ר, בעל מחבר הזה, ב´ ימים קודם הסתלקותו, בעת חולשתו הגדולה; אף על פי כן התגבר בכל כוחותיו וכתב מה שהשיג אז. כי זאת ראינו עין בעין, שמוחו היה דבוק בהתורה עד רגע האחרון של הסתלקותו שנסתלק ביום ו´ ערב שב"ק פרשת ויגש עשרה בטבת שנת תר"ה לפ"ק, וראינו בעינינו שקיים מאמר חז"ל "זאת התורה אדם כי ימות באהל – שחייב אדם לעסוק בתורה עד יום מותו" כי עוד כמעט ברגע האחרון של הסתלקותו שמענו ממנו חידושי תורה, אך לא היה בכוחו לכתוב עוד, ואפילו לדבר כל מה שבמוחו לא היה באפשר". (שם)

באותו ליל חמישי בו כתב את כתיבתו האחרונה בחייו, נכנס הביתה תלמידו ר´ מאיר לייב בלעכער (בּלֶכֶר), אמר לו מהורנ"ת, "יהיה זה הבעל עבירה הכי גדול – אם יאחז ברבינו ישוב לבטח בתשובה וישיג תיקון". כשעתיים לפני אור היום נוסף גם ר´ לייבצ´י (כינוי חיבה ל´לייב´) על ר´ מאיר לייב, שח לפניהם מוהרנ"ת דברים מבהילים: "המלאך ´דומה´ בא אצל אדם בשעת מיתתו ומבקע כריסו ומפילו על פניו... הוי... ובפרט כשיש רפואות בבטן – זוהי אש להבה... אך רבינו ז"ל בוודאי יתקן הכל מעל פניו...

יום חמישי

הבוקר אור... רבי נתן מתעטף בטליתו ומתפלל, באמצע התפילה גוברת חולשתו עד מאד. בת רבינו, הצדקנית מרת אדל, באה והקימה רעש באמרה "למה תחרישו? הלא צריך להרבות בבכיה...", כאשר שמע אותה רבי נתן מעוררת את הקהל שיבקשו רחמים עבורו בפומבי, לא הסכים עימה באמרו שיש לו שונאים גדולים. כוונתו היתה למאמר הגמרא שכאשר חלה רבא לא רצה לפרסם מיד את היותו חולה כדי שלא יורע מזלו. מוהרנ"ת הסכים עם זאת, שיזכירו אותו לזכות בשעת התבודדות ויתפללו לפני ה´ שתמצא לו זכות במה שכתב, סידר והידר את ספרי רביז"ל ובכך שגם כעת רצונו להדפיס עוד ולהזכיר שחייהם (הרוחניים) של אנשיו תלוים בו.

בין התלמידים שנכחו אותה שעה, היה גם ר´ צבי מטפליק, אצלו היה רבי נתן מתאכסן כל אימת ששהה בטפליק, כינויו היה ´רי הערשקע נתנאל´ס´. מוהרנ"ת שאלו אם כבר קיבל את הכסף שהיה חייב לו אדון אחד וכשנענה בחיוב אמר "תן לי מעותיך ואני אמשרם לעולם הבא" דהיינו לצדקה. לאחר מכן פירש: "אבותי גנזו למטה ואני גנזתי לעמלה". ביקש להרבות באמירת תהלים, אך לא ביקש כוונות מיוחדות ואמר "יאמרו איך שיאמרו".


אור ליום שישי – י´ טבת

אור ליום שישי, ערב שבת קודש פרשת ויגש, עשרה בטבת תר"ה. יומו האחרון של רבי נתן עלי אדמות...

תלמידיו הקדושים עומדים לפניו ומקריאים לו את שני המעשיות מספר סיפורי מעשיות אשר לרבינו הק´ – מעשה מאבידת בת מלך ומעשה ממלך וקיסר...

עם שחר, טרם יכיר אדם בין תכלת ללבן, החל רבי נתן מדבר ´דברים הרבה מעין צוואה´, בין השאר אמר: "צריכים אתם להחזיק עצמכם יחד באהבה גדולה.. אתם אנשים כשרים אלא שאתם ´שלימזל´ניקעס´"

לפתע פנה לנוכחים ושאל: "שלש צרות אירעו בטבת, מה הם הצרות?" ולא השיבו. השיב הוא ואמר "מת עזרא הסופר, נכתבה התורה יוונית, וצר מלך בבל על ירושלים", והמשיך "נו, כשאזרא הסופר מת, וכל ה´טרף´ והפסול מתגבר, כפי שנמצאים היום אלפים ורבבות ´טרף´ פסול (ספרים חיצונים). רק, תקוותי שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון לכל... ובכן, מצווה אני עליכם שעיסוקכם יהיה הדפסת הספרים; שיתקיים ´ויפוצו מעינותך חוצה´; היו חזקים בממון, ברצון ובטרחה..."

כאן פנה לבנו היקר ר´ יצחק (אליו יועדו כמעט כל המכתבים שבספר "עלים לתרופה") ואמר לו "גם אתה צריך לתת לזה חמש מאות רובל כסף, ואם אינך יכול, תן לפחות שישים רובל!"

עוד דיבר אז רבות ובין השאר אמר "ישנם ענשים קשים ומרים כפי שישנם ולבסוף מתאוים לחלוק על כזה רבי (רבינו הק´)? – אוי!...

השמש זרחה, מאדימה את המזרח. יום צום עשרה בטבת פרש כנפיו זה עתה על עולם ומלואו. רבי נתן, הזריז מימיו, התאמץ אף היום לקראת תפילת שחרית, התעטף בטלית, התעטר בתפלין והחל להתפלל, בכל כוחו, כדרכו. באמצע קריאת התורה פרץ בבכי שזעזע את כל הנמצאים עמו...

לאחר התפילה ביקש שיביאו לו ´שולחן ערוך´, הביאו לו שולחן ערוך קטן (שיצא אז, עם באר היטב). אבל הוא ביקש את השולחן ערוך הגדול עם כל ´נושאי כליו´ ואמר "אל תהיו מסורים לי יותר מידי" [זייט מיר ניט געטריי]. כשסיים את חוק לימודו החל לומר תהלים ואחר כך פנה לנחמן, בנו של ר´ עוזר שהיה יתום וגדל בבית רבי נתן, ואמר לו "תן לי את ה´כל טוב´" ולא הבין למה מתכוון, ביאר לו רבי נתן "תן לי התנ"ך שהוא ´כל טוב´".

כרבינו בשעתו, היה גם רבי נתן צלול בדעתו. לאחר כמה שעות ביקש שיפרסו מפה על התיבה שליד מיטתו וביקש שיביאו לו נרות ואמר "נר שבת, נר יום טוב ונר חנוכה הם ענין אחד... יש לי תילי תילין של הלכות, פלאי פלאות, אך אין לי כוח"...

בתוך כך פנה רבי נתן לתלמידו רבי נחמן מטולטשין ואמר לו: "לכו אל יוסף, כל אשר יאמר לכם תעשו... העיקר הוא התקשרות לצדיקים" אלו היו דברי הצוואה האחרונים שאמר רבי נתן לתלמידו המובהק אותו הסמיך רבי נתן "להנהיג את הגלגל" זה מכבר...

כשעה ומחצה לפני הדלקת נרות, אמר רבי נתן לתלמידיו שילכו למקווה, הזדרזו והלכו. כשחזרו מצאוהו שרוי בהתגברות גדול של החולי; בת רבינו מרת אדל שאלה אותו ´כלום הורע לך?´ וענה ´זה בחסד גדול´...

ושוב לא דיבר עוד...

בפיו ליחש: יברכך ה´ וישמרך... ברוך אתה ה´ המפיל חבלי שינה... חנון המרבה לסלוח... מקדש השבת... ברוך אתה בקודש... אחד...

והנה הוא עוצם עיניו, בשלווה סטואית, ומת מיתת נשיקה ממש לעיני כל בני הבית...

אך הדליקו נרות של שבת, כאשר מוהרנ"ת ז"ל הוציא נשמתו הטהורה ונסתלק לשמי רום. שם למעלה, בגן עדן, נתאחד ברזא דשבתא, יצא לקראת שבת בעולם שכולו שבת. האיש שכל חייו היו מוקדשים קוד להשי"ת ולצדיקיו; האיש אשר זיכה כל כך הרבה נפשות בדבריו שבעל פה ובכתב לדורות עולם; איש האמת. בא לעולם האמת, לעולם שכולו טוב. אל התכלית שכה הרבה לדבר עליה...

"אוי לנו על שברינו נחלה מכתינו, אבל זאת נחמתינו ואשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו, שזכינו לירש ממנו תורות וחידושים כאלה וכאלה, אשרינו!" – אלו דברי נאמן ביתו ומשמשו, יורשו ומדפיס ספריו רבי נחמן מטולטשין זצ"ל.

באותו ליל שבת, חלם ידידו שהתקרב עימו יחד לרבינו, רבי נפתלי, והנה רבי נתן רץ, שאלו רבי נפתלי "נתן, לאן אתה רץ?" ענה לו רבי נתן "אני? ישר לרבינו". ויהיה בבוקר ותפעם רוחו, הבין הוא אל נכון כי מוהרנ"ת נסתלק לגנזי מרומים.

עם צאת השבת פשטה השמועה המרה בכל הסביבה, ומכל מקום באו לספוד לו וללוותו למקום מנוחתו, בית העלמין שבעיר ברסלב "ובא לקבורה בכבוד גדול עד למאד, אפילו מהכת המתנגדים" – כה דברי כל אנ"ש בברסלב", במכתב ששיגרו לעיר טשעהרין.

"הוי לנו על שברינו כי נשארנו כתורן בראש ההר וכנס על גבעה, כי ניטל מאתנו בחטאינו הדר עוזנו, עטרת ראשינו, מחמד נפשינו, אדמו"ר ר´ נתן זצ"ל הכ"מ ביום ו ערב שבת קודש, עשרה בטבת, פרשת ויגש, שעה קודם כניסת שבת קודש."


מאמר זה התפרסם לפני כ-23 שנה, בביטאון חסידי ברסלב דאז "מבועי הנחל",

היום, עשרה בטבת, חל יום פטירתו של מוהרנ"ת - הוא ר' נתן, תלמידו המובהק של ר' נחמן מברסלב.
מוהרנ"ת נולד בשנת תק"ם. לאביו ר' נפתלי הירץ. בגיל צעיר התחתן עם דישעל, ביתו של הגאון הצדיק ר' דוד צבי.
משחר ימיו נכסף מוהרנ"ת להתקרב לעבודת ה'. כבר מילדותו היה נחשב לתלמיד חכם עצום ובקי בספרי הקודש. בתחילה היה קשור למתנגדים על החסידות, אבל כיון שחיפש מקום ששם יוכל להתקרב לה' יותר - ניסה להתקרב לגדולי החסידים, כמו ר' מרדכי מקרמיניץ, ר' לוי יצחק מברדיטשוב וכו', מהם קיבל קצת התחזקות והתעוררות בעבודת ה'.
במוצאי שבת אחד, בסעודת 'מלוה מלכה', ישב מוהרנ"ת עם תלמידי ר' לוי יצחק מברדיטשוב;
הפילו החסידים גורל ביניהם - מי ילך לקנות בייגלך, ונפל הגורל על מוהרנ"ת.
יצא מוהרנ"ת לקנות בייגלך, אבל באמצע הדרך נפלה עליו מרירות גדולה - "בשביל זה באתי לעולם - כדי לקנות בייגלך?---" -
מגודל מרירותו, המשיך מוהרנ"ת לבית הכנסת - במקום ללכת לחנות; נכנס לעזרת נשים, שהיתה ריקה מאדם. פתח ספר תהילים והתחיל לומר, פסוק ועוד פסוק, והיה מתגולל ארצה על כל פסוק שהיה אומר, מגודל הצער שהיה לו---
עוד פסוק ועוד פסוק, עד פרק נ' - עד שנפל ארצה, ונרדם.
בשנתו, חלם חלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה.
ראה מוהרנ"ת את עצמו מתחיל לעלות בסולם - עולה קצת, ונופל. ושוב עולה, ושוב נופל. ובכל פעם, ככל שעלה יותר - היתה נפילתו גדולה יותר---
ושוב עלה לרום המדרגות - עד שנפל ולא יכל לעלות עוד---
פתאום הוא רואה אדם אחד בא ופונה אליו: "טפס ועלה, והחזק עצמך חזק!!!"
---אחרי שנה, כשהתקרב מוהרנ"ת לר' נחמן, הכיר בו שהוא זה שבא אליו בחלום: "טפס וועלה והחזק עצמך חזק!!!"
ואכן, כשהתקרב מוהרנ"ת לר' נחמן, ראה ש"פה אפשר להיות יהודי כשר!"
פעם סיפר מוהרנ"ת על עצמו: "כשהתקרבתי לר' נחמן, הנחתי את השכל שלי לגמרי - כאילו אין לי שום שכל.
---וכששמעתי איזה דיבור מר' נחמן, הבנתי לעצמי ש'עכשיו יש לי חתיכת שכל!!!'.
וכך - 'עוד דיבור? עוד חתיכת שכל!'---"
- כך התבטל לגמרי לר' נחמן מברסלב; ידע והבין, שבלעדי ר' נחמן מברסלב הוא 'כלום לא!' - אין ממש - וכל מה שיש לו זה רק בזכות ר' נחמן!
בזכות ההתבטלות המוחלטת לר' נחמן, זכה מוהרנ"ת למה שזכה; אי אפשר לתאר, אפילו בקצה המזלג את גודל קדושתו ואת סיפור חייו. כל ימי חייו היו קודש, כדי לדלות את תורתו של ר' נחמן מברסלב ולהשקות את העדרים. הוא מסר את נפשו לכתיבת והדפסת ספרי ר' נחמן מברסלב. ר' נחמן מברסלב העיד עליו, ש'אלמלא הוא, לא היה נשאר מספרי אפילו דף אחד!'; בזכות מוהרנ"ת, יש לנו כיום, מלבד שלושת ספריו של ר' נחמן - ה"ליקוטי מוהר"ן", ה"ספורי מעשיות" ו"ספר המידות", - גם את הספרים "לקוטי הלכות", "לקוטי תפילות", "קצור ליקוטי מוהר"ן", "ליקוטי עצות", "שיחות הר"ן", "חיי מוהר"ן", "ימי מוהרנ"ת", "שבחי הר"ן" ושאר ספרי ברסלב;
אוצר עצום של יראת שמים! אשריכם ישראל!!
מוהרנ"ת נפטר בעשרה בטבת שנת תר"ה. קבור בעירה ברסלב באוקראינה. רבים פוקדים את קברו במשך כל השנה.



הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש