גן סופיה
סבא ישראל מתוק
קבר הציון באומן
קבר הציון
לתמונות נוספות...

לקישורים נוספים...

שמע ישראל של סיפור התקרבות ישראל אדוסר

ראשי >כל העולם יעסוק בספרי רבנו!!!!!|>שמע ישראל של סיפור התקרבות ישראל אדוסר
אור רבינו

בס"ד


כבוד הצדיק.. השם יתברך מקפיד על זה יותר מהכל! אפלו בשוגג!
כבוד הצדיק, השם יתברך הוא מקפיד מאד מאד. אצל השם יתברך זה יותר מכל העברה שבתורה, כבוד הצדיק...

אני נתקרבתי מלפני החתונה לרבנו הקדוש, והוא היה מקרב להמתנגדים הגדולים, והוא אמר שהוא יהרג את רבי ישראל אם לא אעזב את הבת שלו.
פעם אחת הוא סגר את הבית, "הלילה אני לא אלך לרבי ישראל לליל שבת".
נו, אני יש לי תקיעת-כף עם רבי ישראל שכל לילה, שכל יום צריכים להתראות. ואיך, מה יהיה?
על כל פנים בחצי הלילה הוא לא ידע, הוא חשב שכבר רבי ישראל ישן ואני צריך לישן, אז הוא פתח את הבית ונתן לי לצאת, אבל הוא שמר עלי והוא ראה שאני בורח, אז הוא מבין שאני בורח לרבי ישראל, אז הוא הלך אחרי.
ואני ראיתי את רבי ישראל, התראינו, וכשאני חזרתי הוא חזר אחרי והכה אותי והביא אותי על כלבים.
מי שמע דבר כזה, מי ראה דבר כזה, הוא ואשתו הכו את אשתי מכות רצח שתתגרש, "את יודעת מה זה ברסלב?! תתגרש!"
והיא אמרה: "לא, זה לא"...

שבר ענן
אני מספר דבר נפלא ונורא מאד שאי אפשר לספר, ואני לא מגזם, אדרבא, כל מה שאני מספר אינו טפה מן הים. אי אפשר להסביר זה. זה דבר רוחני. זה אמת כזה שאי אפשר להסביר…
אני ורבי ישראל אנחנו יצאנו מיבניאל, המושבה על-יד טבריה. ואנחנו הלכנו, זה היה חרף, אנחנו התחלנו ללכת אחרי הצהֳרים באיזה מושבה, והלכנו והיה אויר טוב מאד, היה גשם אבל בזמן שאנחנו הלכנו היה שמש.
ופתאם.. ירד מבול! שבר ענן! ונשפך מים.. שטפון!
ונעשה לילה וחשך כזה.. לא רואים איפה ללכת. אם לכאן, אם לכאן.
אנחנו היינו בבוץ, מיר זענען גיוון איך דיא בלאטע ["אנחנו היינו בבוץ"] עוד לא עבר עלי דבר כזה.
כי אז לפני שבעים היה פה התורכיים והיה פה סכנות, ערביים היו רוצחים וגוזלים. זיי האבין גירויבט און גיהארט. ביי נאכט איז דא ווידער אזא מין שטפון, מיר זענען גיווען ביז אערצי אין דיא בלאטע. און דיא בלאטע איז געווען אזוי וויא א-קלאפ ["הם חמסו שדדו ורצחו. בלילה שוב היה כזה מן שטפון. אנחנו היינו עד פה בתוך הבוץ-מראה עד מקום הברך. והבוץ היה דביק"].
והבוץ היה כמו דבק ואם הוצאנו איזה רגל זה היה נס. היה דבק, איך אפשר להוציא. ככה הוצאנו רגל והמשכנו ללכת.
על כל פנים, רבי ישראל עליו השלום נעשה חולה…
הוא קיבל מחלת בטן, מחלת קיבה.
על כל פנים, אני פעם הראשון בחיי שהיינו במדבר, בחשך, בשטפון, ואין יודעים איפה ללכת ואיך יוצאים מהבוץ. חשך כזה ובוץ כזה, אי אפשר לתאר.
על כל פנים בקצור, אנחנו עשינו מסירות נפש להגיע לאיזה מקום כי אנחנו יכולים למות מהקור.
על כל פנים, השם יתברך היה לו רחמנות עלינו והלכנו ככה, עבר זמן רב, הלכנו בבוץ ולא היה לנו שום תקוה. לא ראינו שום תקוה איך נזכה להגיע למקום ישוב. אנחנו בחשך, אנחנו לא יודעים איפה ללכת, אם לכאן אם לכאן. אנחנו לא יודעים איפה ללכת.
על כל פנים, אנחנו שנינו התחזקנו וככה הגענו.
פתאם ראיתי מרחוק איזה נר, אז לא היה חשמל, רק מנורות נפט. אבל דרך החלונות ראיתי שיש אור בבית.
אז אמרתי שזה מקום ישוב, אבל איך מגיעים לשמה…

על כל פנים השם יתברך ריחם עלינו והגענו כבר להבית.
האכר ראה את הבוץ שלנו אז הוא הכניס אותנו להבית, להחדר. ואנחנו נכנסנו לחדר.
כל החדר נעשה בוץ ומים, אז אמרנו לו: "אנחנו צריכים קצת תה לחמם את הבטן, לחמם את הרגלים".
אז הוא אמר: "יש לי תנור, בתנור יש קומקום גדול, אנחנו נתן לכם תה כמה שאתם רוצים".
בחסדי השם יש לנו תה, יש לנו חדר כבר, אנחנו ביבשה בתוך החדר.
התפללנו ערבית.. כאלו לא קרה כלום. כאלו לא היה בוץ, כאלו לא היה מה שהיה אף-על-פי שהיינו עייפים ותשושים ביותר.
כן, השם עושה חדשות, נעשנו חדשים.
אבל אני הרגשתי עכשיו אני כל-כך יגע, ואני כל-כך איש חלש, כואב לי כל הגוף, כואב לי כל האברים. שיתנו לי רק לשכב איזה כמה ימים, רק לשכב. לא יתנו לי כלום, רק אני רוצה רק לשכב.
אכלנו בלילה איזה דבר אבל אני רציתי לראות את המטה, אני לא רוצה





בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

דבס"ד


רוצה לא לאכל ולא לשתות, אני רוצה מטה רק.
אני בקשתי את בעל הבית: "אני רוצה לשכב". אז הוא נתן לי את המטה שלי, ואני שכבתי כמו מת.
אוי, אוי...
ורבי ישראל, רבי ישראל לפני שהלך לישן על המטה היה לו כמה דבורים לדבר עם השם יתברך…
ככה נותנים הנשמה? צריכים להתוודות, לדבר עם השם יתברך, הנשמה צריכה לצאת.
ורבי ישראל סוף כל סוף אחרי שגמר הוידוי והקריאת שמע, כאלו לא קרה כלום.
הקריאת שמע היה במסירת נפש כזה, "שמע ישראל.. ואהבת".
נו, אז אני חשבתי: "הלילה הזו אי אפשר לקום בחצות. אחרי שטפון כזה איך אפשר לקום בחצות לילה?!"
אז אני חשבתי: "הלילה הזה - אין חצות!"
אבל הוא היה גבור, אריה.
הוא קם בחצות לילה והתחיל לעשות תיקון חצות…
השולחן והרצפה רעדו! הוא היה רועד, והשולחן והרצפה היה גם-כן רועדים מהרעדה שלו…

אחר-כך הגיע זמן התפילה.
והוא עשה הכנה להתפילה. ואחרי חצות כזה הוא עשה תפלה כזה.. שכל המושבה לא יכלו ללכת.
כל אחד יש לו עבודה, אכרים. כולם היו סביב הבניין שלנו מהקולות שלו, מהתפילות שלו, מתפילת שחרית.
הם רק עמדו ושמעו את התפילה שלו, של רבי ישראל, כן.
ואני עמדתי על-יד הדלת והיה פחד. נפל עלי יראה ופחד גדול…
אז אני נתקרבתי להדלת והחזקתי בהדלת. לא יכולתי לעמוד מריבוי האור. לא יכולתי!
אני יכול לגווע בחדר…
אז אמרתי: "אני אעמוד על-יד הדלת, ברגע שאני ארגיש שקרוב ליציאת הנשמה.. אז אני אספיק לצאת".
ככה היה! אני לא מספר גוזמאות!
אני עמדתי מוכן לצאת, בזמן שאי אפשר כבר בשום אופן, אז אני אספיק לצאת!
עמדתי על-יד הדלת…

וזה אני לא משקר. אני לא מגזם. אני עוד לא - אי אפשר להסביר איך זה היה.. כן.
אני זוכר איך רבי ישראל התפלל.. הגיע לברכות של קריאת שמע, "לאל ברוך נעימות יתנו, למלך אל חי וקיים זמירות יאמרו ותישבחות ישמיעו. כי הוא לבדו מרום וקדוש, פועל גבורות, עושה חדשות".
כל דיבור הכניס בלבי אורות כאלו…
והבעל הבית אחרי התפילה הוא נכנס אלינו, אנחנו היינו פה בחדר ושמה היה עוד חדר עם שולחן, כסאות.
והוא הכין שולחן גדול עם כל טוב שבעולם. ביצים, גבינה, שמנת, אכר יש לו כל טוב. היה רעב, אבל הם היה להם כל טוב.
זיתים וביצים וכל מיני מאכלים שבעולם היה על השולחן.
והוא נכנס אלינו ואמר לרבי ישראל בהכנעה כמו שהוא עומד לפני המלך: "אני מבקש את כבודך שתכנסו לאכול".
טוב, אנחנו נכנסנו, והיה כל מיני מאכלים שבעולם על השולחן.
אז רבי ישראל אמר לו שהוא לא רוצה, הוא לא צריך, רק תה ולחם, כן.
אז האיכר אמר: "כשר, אין מה לדאוג. זיתים - כשר. ביצים - כשר. הכל כשר. חלב - כשר, אני לא גוי, אנחנו כשרים. הכל כשר".
אז רבי ישראל אמר לו: "לא, לא. אני לא צריך יותר".

פעם אחת בחיי ראיתי 'פורים' כזה [צוחק]…
כן, הילדים והילדות היה להם שרוולים קצרים, אז הם הלכו עם המגבות לכסות את הראש והידים בפחד, ביראה ופחד.
היה יפה לראות דבר כזה…

כשראיתי דבר כזה.. אני היה לי חלישות הדעת, "איך אני נראה בעולם הזה?!"
ואז היה העולם לא כמו היום, אז היה העולם חזקים מאד באמונה, בתפלה, ביראת שמים, בחסידות. לא כמו היום.
אבל אני ראיתי את העבודה של רבי ישראל.. אז נתבטלו אצלי כל הגדולים שהיו בטבריה שרדפו אותי אחר-כך.

מעשה המדבר
אוי, מה שהיה במדבר...
אני ישבתי על הגמל ועבר לפניו עגלה והוא נפחד מאד, אז הוא קם בכעס גדול ואני לא החזקתי עצמי, והוא זרק אותי עד השמים.
כלם אמרו: "הוא נפטר, אין שום תקוה לחייו, הוא נפטר, הוא קבל מכת מות".
השם יתברך עשה נס שאני נפלתי על הר של תבן, נשארתי בחיים.
זה היה בזמן הקיץ, בזמן שחותכים את החטה, את הקציר, אז היה הר עם תבן ואני נפלתי על ההר של תבן.
אחר-כך קבלתי מחלה בעינים.
אוי ווי, אוי ווי.. מחלה כזו, נסים שאני ראיתי כל ימי חיי אחר-כך בעינים.
העינים היו דלקת, לא ראיתי בעינים כלום. אז האבא שלי היה עור ואני ראיתי שאני נעשיתי עור כמו האבא שלי.
ואני נעשיתי חלש מאד, היה לי כאבים כזה, כאב עינים כזה שאי אפשר לחיות, לסבל.
זה היה כמה ימים וקצת ואחר-כך עבר לי קצת המחלה, אבל לא היה לי כח ולא ראיתי בעינים.
אמרו לי שיש קבוצה של עשרים אנשים שהם נוסעים לטבריה. אמרתי: "טוב, אני רוצה לחזר לרבי ישראל".
נו, אבל לא היה לי כח ולא אכלתי. הייתי לא בן-אדם, רק נפטר...
ככה היה, הלכתי אתם והיה שמה אחד ספרדי יהודי שהיה לו חנות בכפר, ואני בזמן שכאב לי בעינים הייתי אצלו והוא היה לו חמור והוא הלך אתם לטבריה.
אני אמרתי: "אני רוצה גם-כן טבריה, אני לא רוצה לעבד, אני רוצה לחזר בתשובה, אני רוצה לחזר לרבי ישראל".
טוב, הם הלכו, אבל אני לא יכלתי להמשיך, לא יכלתי ללכת, לא היה לי נעלים, הייתי חולה והרגלים והעינים...
על כל פנים אני נשארתי, הם הלכו ואני נשארתי.
מי יכול לספר...
נשארתי בלי לחם, בלי מים, בלי שום דבר. נו, מה יכול להיות מזה?
אני ראיתי איפה אני נמצא, מה יכול להיות ממני, בלילה יאכלו אותי אריות וחיות רעות ולא ידע שום בן-אדם.
וצירתי בדעתי: "הם יאכלו אותי, אני אחיה והם יאכלו את הידים והרגלים".
אני חשבתי: "מה, איזה צער יהיה לי, אני רוצה לראות המטה,




מאיפה רואים אותה?"
אין לי מים, אין לי לחם, אין לי כלום, מה יכול להיות.
הם היו עשרים אנשים והם הלכו כלם ועזבו אותי, ואני לא יכלתי להמשיך ללכת, אז מה לעשות...
אני בקשתי מבעל החמור שיתן לי החמור לרכב עליו, אז אמר לי: "יש לי חטים על החמור אני לא יכול".
אז באו גזלנים ולקחו את החמור עם החטים.
ואני הלכתי עם איזה בגד, אז בא ערבי הוא חפש ולא מצא כסף, אז הוא עזב אותי ערם ולקח את הבגדים והלך.
אז ראיתי שאני בצרה כזו, אז אמרתי: "פה אין מי שישמע, אני אצעק עד השמים, עד לב השמים, אני אצעק בכל כחי עד שאני אמות".
צעקתי צעקות כאלה.. שהשם יתברך, אני ספרתי לו: "אתה רואה את המצב שלי מה יכול להיות ממני, אני רוצה לעשות תשובה אני רוצה לחיות".
אז אמרתי: "רבונו של עולם, אתה כל יכול. אתה יכול לעזר לי. אם תעזר לי לצאת מכאן בחיים.. אז אני מקדיש את כל ימי חיי רק לעבד השם!"
וקבלתי עלי נדר שלא יכולים להתיר. יש נדר כזה שאי אפשר להתיר ואני קבלתי עלי אותו.
"רבונו של עולם, אני רואה שכאן אני רחוק מחיים, אבל אם אתה תעזר לי.. אני מקדיש את כל ימי חיי רק לעבודת השם".
נו, נו, אני צעקתי...
זה ביער שומעים את הקולות רחוק מאד, אז אני שמעתי קולות של סוסים, שהסוסים הולכים עם ברזלים, אז אמרתי: "אולי זה ישועה".
וככה היה, זה היה ישועה.
באו שני סוסים עם רוכבים וראו אותי שאני מהדמעות של עינים היה רטב הבגדים, והם התאנחו על המצב שלי.
אמרתי: "מה אני יכול לבקש מהם, שהם יראו שאני הולך על סוסים?"
אז הם אמרו לי: "מה אנחנו יכולים לעשות בשבילך?"
הם אמרו שהם הולכים לכפר ושמה הם יראו שאני בורח מן הצבא, אז הם יתפסו אותי, "צריכים להביא אותו לכפר".
והם הלכו ולא ראיתי אותם...
נו, באו חילים והם תפסו אותי ולא רצו לעזב אותי, והם רכבו על סוסים ואמרו לי שאני אלך אחריהם, אמרתי: "מה, סוסים!"
אני הלכתי על ארבע לא הלכתי על שנים, על ידים ורגלים.
נו, אני יכול ללכת אחרי סוסים, מה זה!
והם ישבו על הסוסים והם הראו לי: "ככה תלך אתנו!"
נו, הלכתי אתם, אני חשבתי שהם יחכו עלי אבל אני רואה שהם יושבים על הסוסים ומחכים לצאת. אני ראיתי את הסוסים אתם ואני אחריהם.
אני הלכתי אחרי הסוסים, אחר-כך הפסקתי לראות הסוסים אבל היה לי שביל, אז הלכתי על השביל הזה עד שהגעתי למקום שרועים הבהמות, עזים.
אוי, אוי, אינני יכול לספר הכל...
אני בקשתי שיתנו לי מים לשתות, אני הייתי צמא, אז הם הביאו לי קפסא כזה גדולה עם לבן.
הוי, זה היה נס, בלי זה הייתי מת! לא הייתי צריך לא לאכל ולא לשתות.
אחר-כך בא ערבי עם סוס אבל הערבי היה עני ולא היה לו סוס טוב רק כלו היה פצעים. אז בקשתי אותו שיתן, אמרתי: "תן לי, אתה תבוא לצמח שמה יש לי משפחה עשירה, הם יתנו לך הרבה כסף אם תקח אותי".
אז הוא לקח אותי, אחר-כך הוא התחרט.
על כל פנים הם לקחו אותי לטבריה דרך הים ואני באתי הביתה ושמה בטבריה אלו שהלכו רגלי, הם ספרו שבאו גזלנים ולקחו מאתם כל מה שהיה להם, אז אמרו להם שזה בשביל שהם הניחו אותי ולא עזרו לי.
הם ספרו להמשפחה שלי שאני נשארתי, לא יודעים באיזה מקום, אני לבד.
והיה לי פצעים על הרגלים הלכתי על בץ. הרופאים בדקו אותי את הרגלים ואמרו לי: "אסור מקוה, אסור ללכת למקוה, אם תלך למקוה - תמות!"
אני לא שמעתי, "אני, לא מקוה?!", אז אני הלכתי למקוה וריח של הרגלים היה נורא.
השם יתברך עזר לי, אני סבלתי וסבלתי עד שעברה המחלה עד שנשארתי בחיים.
אני ראיתי המצב שלי איפה שאני נמצא, אדם חולה לא יכול ללכת בלי מים בלי לחם מה יהיה מזה? וגם-כן חיות.
אבל אני עשיתי צעקות כאלו...
אמרתי: "אין לי ממי להתביש, פה אני יכול לצעק".







בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

אז אני צעקתי עד השמים...
אני כבר התיאשתי, אבל אמרתי: "רבונו של עולם אתה כל יכול, אם אתה תוציא אותי בחיים מכאן, אז אני מקדיש את כל ימי חיי רק לעבודת השם".
אוי, לא זכיתי לקים את הנדר, לא זכיתי. היה רעב, כן.
היה רב שהוא ראה מה שאני סובל והוא התיר לי עם עוד רבנים את הנדר. אני ספרתי לו, אז הוא אמר: "אפשר להתיר".
אבל רק זה לבד, השם יתברך הוציא אותי ממקום כזה ממקום מות מקום כזה, לא היה מי שיטפל בי מי שיעזר לי. ונצלתי, השם יתברך הציל אותי.
זה אי אפשר לשער במח, אני לא יכול לספר הכל...

והישיבה, אני היה לי כתב יפה אז הם היו צריכים לשלח מכתבים, אז הם בקשו אותי לבוא לכתב.
נו, לכתב בלילה.
אני ישבתי בבית-כנסת, ישבתי בדאבון גדול, "אני כבר נתתי להשם יתברך את ימי חיי ואני יושב וכותב להרויח כסף, להרויח פרנסה?"
אני ישבתי וכתבתי.
פתאום באמצע הכתיבה נכנס כלב שוטה כזה שהיה המים הולך מפיו והעינים היו נורא מאד, והוא היה רץ רץ כזה מבפנים הבית-כנסת בכח כזה, ואני יושב ורואה דבר כזה, אני ראיתי שזה כלב שוטה, כלבת, מה לעשות?
אז היה על-ידי ארון של ספרים, הוצאתי הספרים ונכנסתי בארון והארון היה קטן מאד.
על כל פנים נכנסתי בארון והכלב בא לארון והוא לחם אתי, הוא רצה לפתח ואני מחזיק שלא יוכל לפתח.
אני ראיתי עוד דברים פלאיים...
אני הייתי פה והכלב בא לכוון שלי, זה היה על-יד הקבר של רבי מאיר בעל הנס. הכלב בא אלי ורצה לנשך אותי.
וראיתי כמו מי שהוא לא מניח את הכלב ללכת אצלי, כן, ככה היה.
הטעם שלי, זה היה לי בשביל אני עשיתי נדר לא לעבד ואני הייתי יושב וכותב.
נו, הכלב עמד שמה לידי והסתכל עלי ואני הסתכלתי עליו, אבל הוא לא יכל לבוא אלי...
פתאום היה רץ, התחיל לרוץ החוצה ויצא מן הבית-כנסת אבל אני פחדתי שמא שהוא יבוא, רציתי לסגר הדלתות.
אוי ווי ברוך השם, השם הציל אותי מהכלב גם-כן.
גם-כן זה היה אותו הדבר של המדבר שנשארתי ככה, אני ביחד בבית-הכנסת עם כלב שוטה והוא יכול...

כל הספורים האלה הם שיכים להתקרבות שלי לרבנו. כל זה מזמן שנולדתי היה הכנה להתקרבות לרבנו.
וזה היה הכל נסים, נסים ונפלאות.
נסים ונפלאות!

נגונים ותפילת ראש השנה
אי, הנגונים של ראש השנה...
"וידע כל פעול כי אתה פעלתו", "צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלזו, וחסידים ברנה יגילו".
אוי מה שזה היה, היה נגונים כאלה על ראש השנה, נגונים כאלה.. זה היה יכול להחיות מתים!
כל השנה היו חיים מהנגונים של ראש השנה.
כל מי שהיה צריך להחיות את עצמו, היה מתחיל לנגן נגונים של ראש השנה.

אנחנו התפללנו אצל רבי שמעון בר יוחאי, ואחר התפילה עבר זמן ואני כבר אכלתי, ואחר הסעודה ירדתי לציון רבי שמעון.
והוא, רבי ישראל, עמד לבד ברבי שמעון...
הוא היה עוד ממשיך בשמונה עשרה, לא יכול לזוז. היה חברותא אצלו.
ברעדה כזו, ביראה, בדבקות כזה...
הוא רצה לראות תיכף את זה - "וידע כל פעול כי אתה פעלתו".
כל העולם לא ידעו איפה רבי ישראל, אני הרגשתי שהוא נמצא למטה בבית-כנסת, אז הלכתי לשמע, לראות מה יש שמה.
אני באתי וראיתי שהוא לא יכול לזוז הלאה, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו".
אי, הוא אמר אלה הדבורים, הוא טען עם השם יתברך, "מתי יהיה זה 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו'?"
היה רועד כל כלו וגם כל הבנין רעד, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו".
בציון של רבי שמעון הוא לא היה נכנס עם נעלים. היה בחרף, בקר, כשהיה קר כזה.. בלי נעלים, כמו בקדש הקדשים.
וה




בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!



בס"ד


כל העולם לא יודעים מי אני לא יודעים מי אני


והוא היה בוכה.. אני לא יכול לתאר.
יכולים לחשב שזה שקר, אי אפשר דבר כזה, איפה יש לגוף כל-כך דמעות, כל-כך קול, איך?!
אבל אני ראיתי שבכל פעם היה יותר חזק הבכי, הדמעות. אדרבא, היה מתגבר.
זה היה בחרף, קר מאד. והוא במקום שעמד, וכשהוא גמר, הוא הלך מהציון, יצא.. כמו כמו שפותחים דלת של תנור, בית מרחץ.
היה יוצא חם מהציון.
והציון היה רטב מהדמעות, ועל הציון היה כמו נחל, כמו ששופכים מים.
ואני עומד שם, "איך זוכים לזה, אני רוצה גם-כן לבכות, אני רוצה גם-כן. מאיפה לוקחים את זה?!"
הוא היה דואג תמיד על עם ישראל. תמיד היה לו צער כזה על ישראל, "איפה, איפה עם ישראל, איפה התורה, איפה?"
איך אנחנו יכולים לנוח לאכול ולישן בצער בצרות כאלה של עם ישראל?!
והיום הוא מנהיג ישראל!
לוקחים כל כל הכסף וכל הכבוד וכל הגדלה של ברסלב, ואני המנהיג!
יש הרבה מנהיגים אבל זה לא ברסלב, ברסלב יש מעט.
אבל זה טוב, "טוב מעט לצדיק!"
אוי, צריך ללכת לכל השקרנים שידעו מה זה...
המתנגדים בראש השנה היה להם בזיון. הם באו לזרק אבנים, הם שמעו את התפלות שלנו בראש השנה והנגונים והזמירות, אז הלכו בלי אבנים.
נפל עליהם פחד!

יין בפרים
רבי ישראל עליו השלום הוא התחיל לשתות בבית ורקד בבית.
ואני ראיתי בכל רגע שעובר יותר, הוא יוצא מן העולם לעולם אחר…
על כל פנים הוא התחיל ללכת מהבית, מהדלת לרחוב, להודיע שפורים, "להודיע, להודיע, להודיע, להודיע".
אני הלכתי אתו והוא הלך כל הרחוב למקום המתגדים גדולים. הם לצים, הם מתלוצצים מברסלב.
ושמה הלך ונכנס לבית וכלם ישבו ושתו יין וספרו מפרים.
והוא נכנס כמו לבית שלו.. ורקד!
אז אמר לי, היה שמה זקן אחד ר' לישקה: "אתה מבין הרקודים שלו של רבי ישראל? אתה מבין מה זה? זה רקודים פלאים מאד!"
ככה הוא אמר לי. הראש, הראש שלהם של המתנגדים, הראש שלהם!
הוא נתבטל, הוא ראה את הרקודים של רבי ישראל.
הוא נכנס בין המתנגדים בין נחשים ועקרבים והוא עשה מהם אין ואפס!
נו, מי ראה דבר כזה? איך היה לו גבורה כזה להכנס בתוך השמחה של הבעל-דבר ולהגיד לו ולהראות לו: "בא, בא, בא, בא, אני לא מפחד ממך!"
מי שרואה הרקוד שלו.. נתבטל לגמרי!

בהעלם אני נסעתי לירושלים. אני הייתי בטבריה, רבי ישראל נפטר ונשארתי לבד. אחד בעיר, אחד!
וצחקתי מכלם. אני רקדתי בבתי ותמיד היה בבתי שמחה, נגונים ורקודים. אפלו לבד ובשבת.
וזה היה כח כזה, זה היה פלא, דבר פלא מרבנו. וגם-כן כל מה שעשיתי היה קדוש השם.
נסעתי לירושלים. אז כל העיר טבריה, זה לא ירושלים, טבריה עיר קטנה כלם יודעים: "ישראל בער, לא שמענו את הזמירות של שבת. כנראה הוא הלך לירושלים".
וכשבאתי אז הם אמרו: "הו ישראל בער הוא כבר בא מירושלים, הוא הביא נגונים חדשים".
וכן עוד ועוד…
הבאתי לטבריה את החולה במחלת השכחה, והיה כל העיר: "ישראל בער הביא לטבריה אורח על שבת". כן, אורח.
זה לא ירושלים, זה עיר קטנה - כלם ידעו כל מה שעבר.
והם התפלאו: "איך האשה אין לה חתיכת לחם והוא הביא אורח!"
ואני הלכתי לירושלים והבאתי במקום כסף - הבאתי אורח.
זה מעשה כזה.. זה עושה קדוש השם.
והכל קדוש השם, רקדתי, שמחתי, והייתי בשמחה - הכל על קדוש השם!
זה ממילא מעצמו נעשה קידוש השם.

היה פורים בליל ששי ולא היה לי כסף על שבת.
ואנ


כתובות אינטרנט נלוות:
כל העולם לא יודעים מי אני לא יודעים מי אני


בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

אי, היה לה כבר בת שבע-שמונה שנים, והיא היתה צנועה כל-כך, טובה כל-כך...
לא ראיתי צניעות כזה, אמת כזה.. שהם היו קשורים אצל השם יתברך.
היה להם בבית מרדכי ואסתר, מלאכים קדושים!
ומרדכי, נעשה אחר בר-מצוה, היה חולה.. ונפטר. וגם-כן אסתר, אסתר נפטרה!
ומרדכי.. נפטר שלשה ימים לפני רבי ישראל. והוא ידע שהוא נפטר, וגם רבי ישראל נפטר...
וכלם נפטרו, מתו. וגם לא היה להם מה לאכל.
והוא והילדים היו שמחים ומרקדים שיש רבנו בעולם...

פעם אחת רבי ישראל לא היה בבית, הוא הלך לדרך והשאיר בית בלי כסף בלי לחם ויש אשה וילדות וילדים. הוא השאיר לי הבית ריק, אין כסף ואין פה כלום, ואני בחור, הייתי בחור, אני הייתי בבית כמו ילד והוא עזב אותי בבית.
נו, ואני הייתי שמה ורבי ישראל איננו, אני לא יכלתי לסבל, הם היו חמשה ילדים ורוצים לאכל ואני אין לי לא כסף ולא לחם, ולא היה להם. אני היה לי צער גדול ואמרתי: "מדוע השם יתברך לא נותן לי כסף בשביל הילדים?"
אז הלכתי לבקש נדבות, לבקש שירחמו בשביל שיהיה לי לחם לתת לילדים. הלכתי מחנות לחנות, התבישתי מאד, וכלם אמרו: "מה, בבקר יש כסף? מה, אתה משגע! עוד לא מכרתי כלום, יש לי כסף? עדין אין לי עכשו כסף".
נו, קבלתי צער גדול, אני צריך לקנות בשביל הילדים, "מה זה, מה יהיה עם הילדים?"
נו, אז הלכתי לחפש עוד, מצאתי איש אחד ובנו שהיה להם חנות של סחורה למכר, חנות. נו, אבל עכשו בבקר לא מוכרים, אין כסף בבקר.
הם באו מבית-הכנסת ואני נכנסתי, אני היה לי צער גדול, פחדתי שהוא יקח אותי בכעס ויזרק אותי לחוץ. אני הלכתי אליו, אני אמרתי לו: "יש לי בית עם ילדים קטנים, אני צריך לקנות".
הוא שמע, הוא הלך להקפה ונתן לי כסף הרבה בשביל כל החניות, מספיק לקנות אכל טוב לילדים, ואני נעשיתי שמח מאד מזה שיש לי ברוך השם בשביל לתת לילדים איזה לחם ושמן. הוא לא מכיר אותי, השגחה מן השם יתברך...
אבל רבי ישראל כאלו אין לו ילדים, כאלו אין לו כלום. הילדים אין להם ממה לאכל והוא הלך למירון ואני נשארתי עם הילדים. יש לו ישראל בער. ישראל בער ישנו, ישראל בער יקנה, יראה כסף ויקנה בשביל הילדים. פרנסה אומר רבנו: "רק בטחון"...

אחרי הפטירה אני ראיתי את אשתו של רבי ישראל...
אני הלכתי אחרי התפלה להגיד לה שבת שלום, מה רוצים הילדים, מה נשמע. היא קברה כל הילדים וגם הבן יחיד מרדכי, הוא היה הגדול, הוא גם-כן מת.
כשחזרנו מהקבורה, מהבית-הקברות, כל הילדים נפטרו ורבי ישראל גם-כן נפטר. היא אמרה לי: "ישראל בער, מה אתה אומר על זה, ישראל בא, ועשה לי קדוש, והלך! ראית בעולם דבר כזה?"
"הוא בא ועמד על-יד השלחן, ורקד, ועשה לי קדוש, והלך!"
היא ספרה לי שהוא בא ועשה לה קדוש, ויותר אני לא יודע. זה היה אחרי הקבורה, הוא בא ועשה קדוש לאשה. הוא ידע שהוא נפטר אז מי יעשה קדוש? אז הוא עשה קדוש, והלך!
אם היית שמה, היית שותה את כל היין של הקדוש...

אנחנו היינו תמיד ביחד אצל רבי שמעון, וראיתי את הבכיה שלו שהיה כמו ששופכים פח מים מהדמעות שלו...
אחרי כמה שנים שהיינו ביחד וסבלנו מה שסבלנו...
כלם אמרו שאם היה בזמן רבנו היה חדוש!
הוא עשה רקודים על החתונה שלי, המכנסים נפלו והוא רקד עם המכנסים ביד, כן.
והוא רקד במירון, ליל-שבת אחרי החפה, והלך!
אחרי הקבורה, אחרי ההלויה, הוא בא לבית ועשה קדוש והלך.
הוא רקד אחרי החפה, אחרי התפלה ברשב"י על-יד הציון הקדוש, הוא רקד.
וגם-כן היה העולם שבאו מהמשפחה והוא רקד עד שנפלו לו המכנסים והוא לא ידע שנפלו לו המכנסים, הוא עמד על-יד השלחן שעשה קדוש, והוא אמר קדוש, ואז הלך לו...

(רבי ישראל קרדונר ברסלבר, ב"ר יהודה לייב זצ"ל, ט' חשון תרע"ט, בית העלמין הישן, טבריה).

הספור של גיטע'לה, אשתו הצדקת של רבי ישראל בן יהודה הלוי קרדונר זצוק"ל
אני הגעתי מחוץ לארץ (בריסק) ילדה קטנה, איני זוכרת חוץ לארץ. אני התחלתי תכף לקדח, הייתי חולה כמה שנים עד שנתרפאתי לגמרי. אמא שלי שתזכר אמרה שהעולם הוא כלל לא ושצריך לקבל הכל באהבה. ישבנו בשכנות עם הגדול ר' אברהם בן ר' נחמן שעשה 'באור הלקוטים'. הגיל שלי כשר' ישראל קרדונר בא מחוץ לארץ היה 13 שנה והגדול ר' אברהם בן ר' נחמן אמר שאקח את ר' ישראל לבעל, אני לא רציתי אז לשמע כי עדין הייתי ילדה. ר' ישראל היה צריך לנסע לחוץ-לארץ לתת גט לאשתו כי היא לא יכלה ללדת ילדים והוא לקח אותי, הייתי אז בת 15 שנה. ר' אברהם היה השדכן ואני התחתנתי עם ר' ישראל קרדונר. נסעתי על החמורים תשעה ימים כי לא היו אוטובוסים, אני הגעתי למירון לבכות שם, לא היו לי מרצפות בבית ולא היו מטות, המטות היו שקעים שבקירות וזה היה טוב מאד בשבילי, הייתי מבשלת סיר מרק, עד שהתבשל המרק לקח הרבה מאד זמן. כשהיו רקודים לאחר האכל היה נחמד מאד, זה היה קומפוט טעים. עוד היום אפשר להחיות את עצמך עם קומפוט.
אחר-כך התחילה המלחמה (מלחמת העולם הראשונה שפרצה בתשעה באב שנת תרע"ד) עם האנגלים, ולא היה אכל ולא קצת מים חמים שאפשר להחיות ילד, היה צריך ללכת הלוך ושוב ארבע שעות בלי אכל ובלי מים בשביל ילדים קטנים ועזובים והייתי הולכת אולי אמצא איזה מקום לחמם קצת מים, באותם ימים היו גוזלים ורוצחים אנשים לאור היום, העולם היה הפקר, לא היה לנו מנהיג שיראה לנו את הדרך הישרה איך לנהג בגשמיות וברוחניות. העקר, צריך להחזיק רק בהשם יתברך איך שלא הולך וצריך לקבל הכל באהבה ולומר "גם זו לטובה", כי כל מה שהשם נותן - הכל טוב.
אחר-כך הוא (ר' ישראל) נסע לטבריה לבכות, בינתים הוא כבר שמע שהאנגלים נכנסים, אז הוא אמר שתהיה אפיקורסות גדולה על העולם ושהוא חיב להיות נע ונד. הוא רצה לבטל הגזרה מעל היהדות, אז אני התישבתי בבית קטנטן והוא בכל מקום ששהה בו ביום לא נשאר בלילה. אחר-כך הוא ראה שהגיעה מחלה גדולה שהאדם חי 24 שעות ולא יותר ואני אז חליתי בחולירע, והוא בקש עלי ונעשיתי בריאה.
אחר-כך מתו אצלי הילדים ואחר-כך הוא מת כעבור שלשה ימים. לפני שנעשה חולה הוא אמר שהוא יהיה כפרה על העיר עם ילדיו והוא נעשה חולה במחלת החולירע ולקחו אותו לבית-החולים בשבת לפנות-ערב, לא נתנו לאף אחד מהאנשים להכנס אליו רק אני התגנבתי דרך החלון, אז הוא אמר: "תני לי מעט מים על הידים, אני אלמד תורה. איני דואג שאני מסתלק מן העולם כי אני הולך עם זקן ופאות והיסורים יכפרו לי על העוונות, ואני מאד שמח".
את יכולה לתאר לעצמך איך חייתי דרך כל הצרות שלי, רק שהרבי (רבנו רבי נחמן מברסלב) חזק אותי והוא הוציא אותי מכל הצרות והוא גם עכשו יוציא אותי. אני גם נשארתי אחת לבד ואחר-כך התישבתי בהכנסת-אורחים עם נשים ספרדיות, היו לי צרות גדולות, לא היה לי אפלו מה ללבש. ההכנסת-אורחים נתנו לכלן שמלות ללבש רק לי לא נתנו ואותי זרקו מכל המדרגות. אני בכיתי מאד, אז האיש הזה נעשה חולה מאד והוא כבר עמד למות, הוא שלח לקרא לי שאמחל לו והוא גם נעשה בריא. הוא נתן לי שמלות וזהב והוא עשה תשובה. והוא נעשה בריא, והוא נתן הרבה צדקה, בכסף שנתן לי העמדתי מצבה לר' ישראל ולילדים שלי.
הילדים שלי מפזרים בכל ארץ ישראל - בצפת שוכבים שנים, בטבריה שוכבים שנים, בירושלים שוכבים שנים שהיו לי עם ר' נתן.
כל הענין שלי היה שהבעל-דבר זורק אותך לתוך הים. הייתי כל היום אצל הרמב"ם ובכיתי שאזכה שתהיה לי דעת נקיה שאקבל הכל באהבה, התפלות רפאו אותי והרבי רפא אותי.




בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

הייתי צריכה לקבל חליצה ולנסע לחוץ לארץ, ההורים שלי חיו עדין, הם היו עניים, לא היה להם כסף, ואני לא רציתי לנסע לחוץ לארץ. נסעתי למירון אצל רבי שמעון בר-יוחאי ובקשתי הרבה שלא אצטרך לנסע לחוץ לארץ, לא היה לי כח, הייתי שבורה לגמרי. אני ספרתי הכל לרבי שמעון והוא, רבי שמעון, עזר לי בכח השם יתברך.
צריך להתחזק בהשם יתברך, צריך לקבל הכל באהבה. אחר-כך לא היה לי כסף לנסע הביתה, כאשר רציתי לנסע הביתה נתנו לי זהב לנסע הביתה ואיני יודעת מי. באתי הביתה לאבא שלי, אז הוא אמר לי שכבר נושעתי שלא אצטרך לנסע לחוץ לארץ. הוא פגע יהודי והיהודי אמר: "תן לי הכתבת של האח של ר' ישראל". ואזי נתתי לו הכתבת והוא כתב לבן שלו שיחפש את האח וחפשו אותו, אז הוא כתב שהאח נהרג במלחמה. כך הרבונו של עולם מנהיג, דרך בה אדם רוצה לילך מוליכין אותו, אני לא רציתי לנסע מירושלים.
דברו אתי שדוכים טובים ואני רציתי רק ברסלבר, בנו של ר' פנחס ישעיה לא היתה לו שום פרנסה ואני הצטרכתי לחפש פרנסה. הוא היה מבגר ממני בהרבה ואני לא השגחתי ואני לא רציתי לצאת מדרך הרבי, הרבי רפא אותי מכל הצרות. כל הרופאים אמרו שלא יהיו לו ילדים ועם תפלה פעלתי בקשה לשני ילדים לשנים מעטות.
ובכן עליך לדעת שאלה חבלי-משיח, וששורר חשך גדול, צריך לזכות לבקר כמו שבקש דוד המלך: "כמו שהשומר מצפה שיהיה יום, כך יש לנו צפיות לאור השכינה. וכל הצרות שעוברות בגשמיות וברוחניות צריך לקבל הכל באהבה, נעשים נקיים מהעולם הזה שלא נבוא בחרפה לעולם הבא, חזקה וחזקי עצמך. כשעברו שבע המימות אני תמיד כופפתי את הראש עד שחלפו הגלים. הרבי אומר כשבאות הצרות צריך לקבל הכל באהבה, אנחנו צריכים להחזיק עצמנו חזק כי אלה חבלי-משיח. היו הרבה תנאים שלא רצו לחיות את משיח צדקנו כי כשצרה אחת תלך תבוא צרה שניה. יהיו מחלות רעות, רק באשר יהיו מנקין מהיסורים יזכו לראות את הגאלה.
אני סובלת כבר חמש שנים בחזה ויוצא ממני דם, בזמן האחרון חליתי בכמה מחלות ואני מצפה להשם יתברך שיוציא אותי מהצרה. הדקטורים מיאשים אותי ואני מצפה להשם יתברך, הוא הוציא אותי מכל הצרות והוא יוציא אותי מצרות אלה גם.
חזק! צריך להתחזק שהכל לטובה. הרבונו של עולם אינו עושה צרות סתם. כך צריך רק להתחזק ולקוות שהכל לטובה. החזיקי עצמך תמיד באמונה, הרבי הולך לפנינו הוא יהיה מליץ-ישר בשבילנו. צריך להחזיק עצמו חזק בהשם יתברך, צריך להחזיק ביחד לבקש שהבעל-דבר לא תהיה לו אחיזה בנו. העקר הוא תפלה. אני עדין לא ראיתי שום יום טוב לנגד עיני, רק צרות.
צריך לבקש שהאמונה תתחזק וזהו עקר התפלות וכל העולם הוא כלל לא, זה כמו בחלום. העקר צריך להיות בשמחה שהוא יהודי. כשיבוא משיח ידעו שכל הצרות היו כלן לטובה.
ובכן איני מאחלת לאף אחד, יש לי עכשו מחלה שש שנים והיסורים שלי גדולים מאד, אלא שהבטחון שלי גדול מאד. ועקר מה שבאים צרות על אנשים הוא שצריך לומר גם זו לטובה. נבראים לעולם הזה לסבל






בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!


בס"ד
רק צרות, חזקי עצמך תמיד והיי מרצה כי כל הצרות שעוברות על אנשים הן כלן לטובה. השם יתברך נותן את מתנת הצרות, מסתמא מגיע לי. צריכים להתחזק ולחזק בהשם יתברך שכל מה שהוא עושה זה טוב, מתנקים מהעולם הזה כדי שאפשר להחזיק עצמו באמונה האמתית. שימי את עצמך בתוך האמונה. קבלי את היסורים באהבה, כשיבוא משיח יספרו את כל הצרות.

(מפה לציונו הקדוש של רבי ישראל קרדונר)



נס הפתק


המעשה היה בשנת תרפ"ב וששים שנה היה לגמרי בסוד. רק הילדים שלי ספרתי להם הענין. וגם-כן היו אחדים יחידי סגלה שהיו צדיקים קדושים וחברים שלי - אני ספרתי להם והם קבלו את זה. איך אפשר לקבל את זה? זה למעלה למעלה מן הטבע. והם קבלו את זה.
הענין היה, אני מכרח לספר בקצור, בתמצית.
היה מעשה כזה. אני נכשלתי, נכשלתי ונפלתי. זה היה ביום שבעה עשר בתמוז, זה צום חמור של ארבע תעניתים, לפני תשעה באב וזמן החרבן.
ואני הייתי רגיל להתענות בכל התעניתים - בכל שני וחמישי, בכל ערב ראש חדש. וגם-כן אני עשיתי תענית בכל יום ויום מחצות לילה עד אחרי התפלה לא טעמתי אפלו מים, כמו שנהג מורי הקדוש רבי ישראל קרדונר. וביום שבעה עשר בתמוז נפלתי ונכשלתי.
היה נדמה לי שאני מרגיש לא טוב, שאני מכרח לבטל את התענית. על כל פנים יהיה איך שיהיה, אני מתביש לספר הכל. ואני על כל פנים נכשלתי. ירידה, ירדתי ירידה גדולה ואכלתי בבקר במצב כזה וזה היה מעיק עלי.
אז אני הייתי שבור מאד ובעצבות כזה.. שהיה פחד אפלו להסתכל עלי.
אני שכבתי כמו מת חמשה ימים - יום ששי, ראשון, שני, שלישי, רביעי...
רק התפללתי, לא אכלתי ולא דברתי, הייתי כמו מת!
בישיבה הייתי ביום ראשון ובבית אני הייתי ביום ששי וביום שבת.
הלכתי לישיבה ביום ראשון, שני, שלישי, רביעי, עם שני ימים זה ששה ימים. וביום רביעי בערב נכנס לי מחשבה. אני בכיתי להשם יתברך שירפא אותי, שיקח ממני את העצבות, מתי ששמעתי שכל בני הישיבה מצחקים ואומרים שישראל בער הברסלבר הוא נעשה משגע. הוא חולה והוא נעשה משגע.
אז היה לי צער גדול על זה שאני גורם בזיון לברסלב, שהם אומרים שסוף כל סוף כל הברסלבים נעשים משגע.
אז התפללתי להשם יתברך ובכיתי שירפא אותי שלא יהיה חלול השם. אז נכנס לי מחשבה תקיפה כמו מי שאחד נכנס לי ואומר לי: "תכנס לחדר שלך ותפתח את הארון ותתן את ידך על איזה ספר שהוא, ותפתח אותו במקום שתפתח ושמה תמצא רפואה לנפשך!"
עשיתי כן, ונכנסתי לחדר ופתחתי את הארון והוצאתי ספר ופתחתי את הספר והיה שמה זה הפתק...
ולא שמתי לב, ראיתי חתיכת ניר. זה הניר זה רפואה? מה, חסר נירות? אז לא שמתי לב לזה.
וקראתי רק בתורה במקום שפתחתי, בארח חיים בחלק א' דף כ"ה, ובודאי החייתי את נפשי, אבל אחר-כך ראיתי שאין לי שום תקוה לרפואה, כי עשיתי כך וכך, עשיתי הכל ולא מצאתי רק חתיכת ניר. לא היה לי כלום!
ולא עזר לי התורה, עזר לי על המקום, אבל תיכף שגמרתי לקרא חזר למחלה.
אז נתיאשתי...
רציתי לקחת את הספר ולסגר ולהחזיר את הספר להארון.
טרם שהחזרתי את הספר, טרם שסגרתי את הספר, הבחנתי וראיתי שיש שורות על הניר.
התחלתי לקרא ותיכף ראיתי מה שזה, שזה פלא מה שלא היה מעולם!
וכל מלה שקראתי.. נכנס בי, הרגשתי וראיתי פלאות כאלה שאי אפשר לספר.
וכל דבור ודבור נכנס לי שמחה כזו שאין בעולם!
אז קראתי וקראתי עד שגמרתי לקרא את המכתב ונכנסתי לשמחה כזה.. שלא היה לי מעולם, לא רואים שמחה כזו בעולם הזה, רק בעולם הבא.
והתחלתי לנגן ולרקד ולמחואת כפיים, פנים כאלה של שמחה, וכלם, כל בני הישיבה שמעו שאני נעשיתי שמח!
אז אמרו שישראל בער כבר הוא בסדר גמור, הוא אחרי עצבות כזה, שמחה כזה.. אז הוא משגע לכל ימי חייו, לא יעזר לו שום בית חולים, לא שום רפואה.
אז נכנסתי לחדר וראו את הרקודים והשמחה, והוציאו אותי מהחדר להחצר ועשו כל בני הישיבה עגול, ואני הייתי באמצע ורקדתי וכלם שמחו כל-כך...
הם עמדו כמה שעות, קרוב לחצות לילה אז הם אמרו: "הוא לא נעשה עיף, אנחנו עיפים כבר, אנחנו צריכים לישן", אז הלכו.
אז ביום חמישי נכנסו כל הישיבה לעיר והם הוציאו עלי קול בכל העיר, כל בני הישיבה כל אחד יש לו בית-הכנסת, אז כל בתי-הכנסת של טבריה ידעו שישראל בער הברסלבר נעשה משגע!
והדין הלך להתפלל מנחה ושמע שכלם אומרים שישראל בער נעשה משגע.
אז הוא היה לו צער גדול, אני הייתי שכן לו, ואני הייתי אתו ביחד באהבה גדולה כמו אבא ובן.
אף-על-פי שהוא היה מתנגד, היה לו צער גדול, "חבל, ישראל בער נעשה משגע". אז הוא היה דואג מאד, "אסון כזה.. נעשה משוגע".
אז הוא הלך הביתה לראות מה, איך המצב, לדבר אתי ולראות.. כן. אז הוא בא בפחד שלא אכה אותו, משגע יכול להכות גם-כן.
אז הוא לבד התחיל לדבר אתי והוא הבין וראה בברור גמור שאני לא משגע.
אז הוא אמר לי: "אני רוצה לדעת, אני שמעתי שהיית בעצבות, אחר-כך בשמחה, מה זה היה, מה קרה, מה זה היה?"
אז ספרתי לו המעשה והראיתי לו שהוצאתי מהארון ספר והיה שמה חתיכת ניר וזהו החתיכת ניר...
הוא שמע המעשה וקרא את הניר, אז הוא התחיל לצחק צחוק כזה שלא רואים בעולם צחוק כזה, בקולות כאלו, בצחוק כזה שהיה לו נס, הוא החזיק את המעים שלו שלא יצאו מגדל הצחוק…
על כל פנים אחר-כך הוא אמר לי שהוא יראה לי מי שנתן את זה בתוך הספר.
"אם אתה פתחת ספר ומצאת אותו? לא, זה היה, זה.."
אמרתי לו: "טוב, תראה לי מי ששם את זה".
אז הוא הלך והבחין ועשה בדיקות בכל בני הישיבה ואף אחד לא ידע מהפתק מה שכתוב שמה, לא ידעו כלל מזה!
אז הוא אמר לי: "אם-כן, ישראל בער יש לו פתק, יש לו מכתב מרבי נחמן, אני מבטל את כל ההתנגדות!"
אז אמר: "אתם רוצים, לא רוצים, מה שאתם רוצים, תעשו מה שאתם רוצים. אני לא, בטלתי את ההתנגדות על ברסלב. מה יש? הוא קבל מכתב מרבי נחמן!"
אז אמרו כלם: "כן, ממכתב נעשה שמח כל-כך? אנחנו נעשה הרבה מכתבים".
אז מצאתי בכל הספרים שלי מכתבים.
הם ראו שאין שמחה ואין עצבות [צוחק]...

הוא זכה לתשובה שהוא בטל את ההתנגדות אף-על-פי שהוא היה לו ירשה מגדולים וגאונים שיש ספרים מהם, כן.
והוא בטל את ההתנגדות, הוא אמר: "התורה היא לא בשמים!"
והוא נעשה אחרי זה אדמו"ר בירושלים…

ומה שאני ראיתי והבנתי מהפתק בזמן שאני ראיתי אותו אני לא יכול לספר, אפילו אם הייתי יכול לדבר, מה שהרגשתי ומה שיש בזה אי אפשר לגלות, אי אפשר לספר, אי אפשר לדבר.
יכולים להבין מהשמחה מה שהרגשתי בלב...
נו, אני מספר כמו שהיה וגם-כן עוד לא הכל.
אני הראתי את זה בירושלים לבעלי מקובלים גדולים והם השתוממו והתרגשו מזה כל-כל…
על כל פנים אני לא צריך להביא עדים, זהו עד על עצמו!
רק לראות החתימה של רבנו עם נקודות:  נ נח נחמ נחמן מאומן, זה החתימה!
רבנו הקדוש בחייו הוא חתם את שמו על מכתביו 'נחמן'. ופה כתוב נ נח נחמ נח




בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!


בס"ד
נח נחמ נחמן מאומן.  
כל העולם יודעים 'רבי נחמן מברסלב', כאן כתוב 'מאומן', כי הוא שוכן באומן.
כנראה שהפתק נברא ונעשה שמה במקום שהוא נמצא. ככה כתוב בהפתק.
וגם-כן הוא גילה, אני לא עשיתי תענית בשבעה עשר בתמוז, אף-אחד לא ידע רק אני לבדי, כן.
אני אעשה חילול השם? יגידו שחסידי ברסלב אינם מתענים בשבעה עשר בתמוז.
זה היה לי צער כזה.. אני יכלתי למות מגדל הצער, כן.
אז הוא בא אלי, "תלמידי היקר, אתה תמות?! לא, אתה תלמידי היקר! עליך אמרתי: 'מיין פייערל וועט טליען ביז משיח וועט קומען', אתה צריך להאמין. אל תפחד, חזק ואמץ בעבודתך!"
וגם-כן פה "בתמוז" עם נקודות. שוא, פתח, בתמוז.
וגם-כן עוד, אני לא יכול לדבר מכל הענין הזה, מה שאני רואה בזה.
"מאוד היה קשה לי לרדת אליך", "לרדת אליך" רואים בירידה, כל השורות ישר.
נו, אם אצל רבי נחמן היה קשה לרדת אלי, זה ירידה.. חס ושלום זה נורא מאוד, אני צריך לחפור קבר ולקבור עצמי.
נו, ותיכף הוא מחזק אותי - "תלמידי היקר!", "תלמידי" בעצמו לא מספיק?
וגם-כן היה יכול בלי "תלמידי היקר". יכל לכתוב: "לרדת אליך להגיד לך כי נהנתי מאוד מעבודתך".
לא.. "תלמידי היקר", הוא מחזק אותי, הוא מעלה אותי מעמקי התהום לראש גבהי מרומים, "תלמידי היקר!"
ומדוע "להגיד לך", לא "להודיע לך", "לגלות לך"?
לא.. "להגיד" זה משמעות של פנים אל פנים!
מה להגיד? "להגיד לך כי נהנתי מאוד מעבודתך", זה שאתה מהפך הכל לטוב ומאמין ברבנו.
"נהנתי מאוד מעבודתך" זה דבר אחד, "ועליך אמרתי" זה עוד דבר, זה שני דברים. אתה יכול להתחזק, "חזק ואמץ בעבודתך".
"ועליך אמרתי", מה אמרתי עליך? רבנו הקדוש אמר בחייו שיחה: "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח". ככה כתוב הספר 'חיי מוהר"ן'.
ופה מגלה, "מה שאמרתי, 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח', עליך אמרתי. זה אמרתי עליך!"
שעל-ידי יהייה מאיר אור עד ביאת המשיח, "עליך אמרתי את זה".
ואני חי! זה לא הפקר. אני חי בנסים גדולים...
התחזקות, "חזק ואמץ!" אני הייתי.. אני נפלתי בדעתי לגמרי, והוא אומר לי: "חזק ואמץ בעבודתך!"
נו, אם הוא אומר "חזק ואמץ", צריכים אנחנו לקים! להאמין! לקבל!
גם-כן השורות, שורה שביעית, רבנו הקדוש בחתימה הוא על השורה  השביעית – זה שבת. הצדיק הוא בחינת שבת!
אחר-כך, "ובזה אגלה לך סוד והוא מלא וגדיש מקו לקו פצפצי-ה". זה השם של המלאך של תקיעת שופר.
רק זה המילה הוא בכתיבה רגילה שהוא כתב. קודם היה אותיות רש"י אז לא יודעים, וכאן אותיות רגילות שכותבים בהם, מכירים שזה כתב ידו.
נו, אני לא מבין את הכל, "בחיזוק עבודה תבינהו". אם אני אחזיק בעבודת השם - "תבינהו!"
ועכשו הוא מגיד לי הסימן שרק אני ידעתי מזה, "סימן י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה".
סימן שרק אני בעצמי והשם יתברך ידענו מזה, זה הסימן…

כפי הנכתב רואים חדשות, התגלות חדש בעולם!
זה נודע לי אחרי ששים שנה, ששים שנה לא ידעתי מזה, רק ידעתי שזה פלא שזה מחיה אותי, בכל פעם שנפלתי לקחתי את הפתק וקראתי וראיתי שנעשה ענין אחר שנעשה שיר חדש.
והיום אחרי ששים שנה נודע לי שזה הפתק הוא.. המפתח של הגאלה!
כי בזה נגלה חדשות בעולם, רבנו הקדוש גלה בזה הפתק התגלות חדש!
כתוב בזהר שלעתיד יתגלה שיר של חסד פשוט, כפול, משלש, מרבע, ועל-ידי זה יחזר כל העולם להשם יתברך, לתורה, ויהיה עולם חדש. ככה כתוב בזהר!
ורבנו הקדוש גם-כן מדבר מזה בהתורה ב'לקוטי מוהר"ן', וגם הוא בעצמו גלה את זה על שיר פשוט, כפול, משלש, מרבע.
וגם-כן יש בזה עשרה אותיות. עשרה אותיות זה עשרה מיני נגינה שגלה על תקון פגם הברית.
זה בהשיר הזה כלול הכל ביחד, כן.
נו, צריכים סימנים יותר מזה?!

ופה רואים בפרוש בברור שרבנו הקדוש מגלה כאן שהוא העקר, ומגלה זה לכל העולם, גם ליהודים וגם לגויים.
כי הוא זה, הוא בעצמו זה השיר שיתגלה לעתיד, עם נקדות: נ נח נחמ נחמן מאומן!
נ - זה פשוט, אות אחת.
נח - זה כפול, שתי אותיות.
נחמ - זה משלש.
נחמן - זה מרבע.
הוא כלול בהשם של השם יתברך י ק ו ק, זה ארבע אותיות של השם יתברך.
זה דבר חדש!
רבנו הקדוש בזמן שהוא בא לעולם, אז המפתח של כל הגאלה אצלו, בו תלוי כל הגאלה!
כן, כל הגאלה בכללי, בפרטי לכל אחד ואחד מישראל.
ביאת המשיח תלוי בו.
אבל לגלות בפרוש שאני הוא.. זה רק בהפתק הזה!

רבי נחמן הוא השרש שלנו ושל כל העולם.
בו ובשמו נ נח נחמ נחמן מאומן




בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

בס"ד

זה השרש של כל הבריאה, של כל התורה ושל הכל. וזה מסגל לחזר בתשובה ולכל הישועות.
צריכים להבין שזה מסגל, כי הוא השרש של הגאלה והוא השרש של כל נפשות ישראל, להחזירם, להוציאם ממקומות כאלו.. כל אחד מהיכן שנפל לשם. להוציא כל העולם מהצרות.
הצרות הם התאוות והכסף והבלי העולם הזה. ולא צריכים את הכל, צריכים לאכל חתיכת לחם. בשביל מה כל הכסף והבנינים?!
רבנו הקדוש רבי נחמן, נ נח נחמ נחמן מאומן, הוא כלליות כל התורה וכל הצדיקים שהיו מיום בריאת העולם.
הוא משה רבנו, הוא אברהם, יצחק ויעקב, הוא כל הצדיקים! בחיר הבריאה!
זה דבר קל להגיד, ומי שאומר נ נח, אז הוא מחזיק, הוא נכנס בהשרש של הבריאה, בהשרש של כל התורה, ושל כל הצדיקים. נכנסים בעולם אחר!
רק כשמזכירים שם רבנו רבי נחמן, ככה כמו שחתום בחתימה בפתק הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן, זה ממתיק כל הצרות וכל הדינים וכל העוונות וכל הנפילות וכל הכפירות של העולם.
זה מספיק להחריב כל הסטרא-אחרא, כל החשך הכל, מהפך הכל! שזה כח כזה, כח חדש שלא היה מעולם!
זה צריך להיות בכל מקום, בכל חנות, בכל בית, בכל העולם.
העקר הוא נ נח נחמ נחמן מאומן!

נ נח נחמ נחמן מאומן זה כל העולם, זה כל התורה, כל החכמות.
זה ענין סודי.. סוד מכל העולם!
יכתבו - נ נח נחמ נחמן מאומן!

על-ידי מכשול
וזה הפתק בא לעולם על-ידי מכשלה, על-ידי מכשול.
הגמרא אומרת, כתוב בהפסוק בתורה: "והמכשלה הזאת תחת ידך".
על-ידי המכשלה נעשים פלאות. בפרט רבנו הקדוש, הוא מכניס, הוא מהפך כל הרחוקים וכל הפושעים וכל העולם. מהפך כלם להשם יתברך.
שיתפשטו ויתגלו החכמה שלו, הדעת שלו, הפלאות, האור הפלא שהוא גלה בכל דבור ודבור, וזה יביא את כל העולם להשם יתברך, יקבלו חכמה שכל העולם הזה הבל וריק, אף-על-פי שגם עכשו מרגישים את זה, אבל יהיה להם כח, יהיה להם חכמה, יהיה להם כח להתגבר ולעבד השם באמת ולחזר בתשובה, אפלו הגויים.
כל מי שרוצה לרחם על עצמו ועל בניו שיקנה ספרי רבי נחמן ויעסק בהם ויקים אותם, אז יהיה עולם חדש לגמרי!
כי עכשו כל בני-האדם שיש בעולם ועושים מסחרים וכל אחד עושה מה שהוא עושה הם כמו בהמות כאלו, כי אין להם את הדעת האמתית. אבל אז יהיה העולם ממלא מבני-אדם.
זה אומר רבנו הקדוש בתורה ז' חלק ב': "כי עקר האדם הוא הדעת, ומי שאין בו דעת אינו מן הישוב ואינו מכנה בשם אדם כלל, רק הוא בחינת חיה בדמות אדם".
כן, צריכים למלאות את העולם מבני-אדם, שיקבלו מרבנו את הדעת האמתית.
וכשעוסקים בספרי רבנו אז נהפכים לבני-אדם, כי מי שזוכה לאחז עצמו בספרי רבנו אז הוא מקבל את הדעת האמתית.
כל העולם הם ידעו שהם צריכים להתהפך ולהיות אדם, יהיה העולם ממלא מבני-אדם.
העקר הוא החכמה, אם חיים אפלו אלף שנים זה דבר שסוף כל סוף נכלה, בפרט אנחנו בדורות אלו חיים חמשים או ששים שנה וגם-כן  חצי מהזמן ישנים.
מספיק דבור אחד של רבנו והוא מנצח כל העולם. הוא מצחק מהם והם מבינים שהם בטעות. על מה הם עובדים כל-כך ורודפים כל-כך בשביל מי, בשביל מה?
ובשביל מה חיים, בשביל מה כל העבודה? אחרי חמשים-ששים שנה נכנסים לבית חולים ואחר-כך נכנסים למקרר ואחר-כך לקבר.
כל הכסף וכל העבודה משאירים בעולם הזה ובשביל מה עבד חמשים שנה, בשביל מה?
הוא רק חשב תמיד מחשבות בלב מאיפה לוקחים כסף. כסף, כסף, כסף, כסף...
מה זה, שגעון! זה ממש שיגעון!

מתפרסם בכל העולם
זה נס, כל הפתק היה נס איך שנברא!
זה לא מתקבל על הדעת – 'נחמן מאומן', הוא מאומן בא לטבריה, לישיבה, להארון, להספר!
ואיך הוא חי חתיכת ניר ששים שנה?
והוא היה חי בלי פרסום, בלי פעולה, בלי שום דבר, כלום. לא היה שום מחשבה שיתפרסם.
למה, הפתק היה לפני ששים שנה, מדוע הוא לא התפרסם?
ככה, אנחנו לא מבינים!
ובשנים אחרונות פתאום הוא מתעורר. הוא מתפרסם בכל העולם, בעיתונים, ברדיו, בטלויזיה, כולם.
יש בממשלה, ויש חברי-כנסת ויש עתונאים, ואף אחד לא התנגד.
ואנחנו רואים שזה נס! איך הם לא מתלוצצים בכנסת מהפתק. הם קבלו את זה ובלעו את זה ולא מדברים [צוחק]...

אם רואים את הפתק בצלום, רואים שזה לא פשוט! מרגישים שזה לא פשוט.
איך זה נברא, ואיך נמצא בעולם. הוא היה בסכנות גדולות כאלו.. הוא היה בפולניה וזה היה לפני מלחמת העולם השניה, והם בקשו ממני לראות את הפתק.
והם הפולנים, דבר שלא נראה להם היו קורעים את זה וקוראים לי: "אל תהיה שוטה, אתה מחלל השם. מה אתה, אתה קורא לחתיכת ניר. איך בדורות האלו אפשר שיהיה נסים כאלה, בדורות האלו, בחשך הזה?!"
ברוך השם, אנחנו צריכים להודות לשם שהם החזירו אותו וקבלתי את זה בחזרה מהדאר.
הם קבלו. אם לא, אז היו קורעים את זה. כן, הם היו אנשי אמת. ועכשו אני מרגיש, אני רואה, שעשיתי שגיאה כזה.. איך שלחתי את זה בדאר לפולניה.
היה נס שקבלתי את זה בחזרה והוא נמצא חי, הוא נמצא בעולם. ואז לא היה אפלו צלום, לא היה שום צלום. כאלו לא היה בעולם. עכשו, אפלו חס ושלום אם המקורי לא יתקים, יש צלומים. על כל פנים יש צלום כמו המקורי. הצלום הוא כמו המקורי!  
אבל אז לא היה צלום, כלום. אם חלילה לא הייתי מקבל את זה בחזרה.. לא היה! כאלו כלל לא היה בעולם!
אבל עכשו העולם כבר יודעים שיש מכתב, יש צלום, מדברים מזה.  
יהיה זמן שכל העולם יעשו נ נח.
כן, בכל השוקים בכל מקום איפה שילך - נגון נ נח.
כי כל הנגונים סובב נ נח, כל הנגונים שבעולם!
אוי אשרנו…

מופתים מהקמיע קדוש
נו, השם יתברך ירחם עלינו, אנחנו צריכים רחמים גדולים.
אנחנו, אני והחברים שלי ראינו הרבה מופתים מהשם הקדוש הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן.
בזמן האחרון אנחנו עשינו קמיעות מהשם קדוש הזה, וזה מסוגל לאדם לכל הישועות שצריך.
זה שמירה!
בעת צרה, כשהאדם סובל איזה צרה שיגיד בפה חוץ מהקמיע, שיגיד נ נח נחמ נחמן מאומן.
היה מעשה, ילדה תינוקת בת שנה וחצי, נפל עליה קומקום מים שהוא היה רותח על האש, כן.
ונפל עליה על הפנים שלה…
נו, לקחו אותה לבית-חולים בלינסון והרופאים ראו אותה, היה להם צער גדול, היא בסכנה גדולה, אפילו אם היא תצא מן הסכנה איזה פנים יהייה.
ההורים שלה ראו את הצרה והם לא ידעו כלל מה לעשות.
היה להם איזה קרובת משפחה שהיה לה קמיע, היא נתנה את הקמיע שלה על התנוקת.
ועבר יומיים, והיא נתרפאה. הלכה הכוויה כאילו היא נולדה עכשו מחדש!
אבא ואמא כולם יודעים, המשפחה והרופאים גם-כן.
הרופא שטיפל בא הוא השתגע, הוא אמר להם: "מה עשיתם, מה קרה?"
אז סיפרו לו מהקמיע.
הוא לקח את הקמיע.. והיום הוא לא רוצה להחזיר את הקמיע! [צוחק]…

הסכמתו של ר' משה פיינשטין





בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

בס"ד
יך נעשה רבי ישראל ואיך נעשה כל אנשי שלומנו, כל אנשי רבנו ואנשי רבי נתן שהיו קדושים כאלה, אנשי אמת כאלו? ואיך אם לא ה'לקוטי תפלות' וה'לקוטי מוהר"ן' והשיחות שהיה להם.
ורבי נתן.. עוד לא היה בעולם ה'לקוטי הלכות', וה'לקוטי עצות', ו'חיי מוהר"ן'. עוד לא!
אנחנו זוכים, הכל מוכן, 'חיי מוהר"ן' ו'עלים לתרופה'. עוד לא היה.
היה מכתבים אבל היה אצל רבי יצחק, הבן של רבי נתן, כתב יד.
נו, ואנחנו יש לנו כבר 'עלים לתרופה' ו'חיי מוהר"ן' ו'ימי מוהרנ"ת'…
והיה עוד הרבה כתבים שלא זכינו.. אני ראיתי, כן.
היה מעינות…
בזמן ר' שלמה וקסלר, לפני מלחמת העולם השניה. הם היו אצל ר' שמואל הורביץ.
היה כתבים מרבי נתן. היה שהלך לאיבוד…
היה לי 'לקוטי תפלות' בכתב יד של רבי נתן, וגם-כן היה לי 'חיי מוהר"ן' שכתב רבי נפתלי, סודות נוראות שלא נתגלו בעולם ואם היה נמצא עכשו היה מדפיסים.
כן, מה שיש לנו...
אבל אנחנו צריכים לשמר הזמן מאד! חשוב כל רגע לא לאבד, לא לילך לאבוד אף רגע. רק תמיד להיות שקוע במח, בהלב, בהדבורים שאנחנו צריכים להם כמו הנשימה, כל דבור!
אנחנו צריכים להתפלל הרבה יותר. יותר ויותר במסירת נפש.
לעבד השם יתברך ולהתפלל בדמעות בכל לב, בכל כח: "רחם עלי, רחם עלי. יש 'לקוטי תפלות' כזה בעולם, מה יהיה ממני, מדוע אני רחוק כל-כך".
וגם-כן אנחנו לא שומרים את הזמן, לא שומרים התורה. זה העקר בשביל שאנחנו רחוקים מרבנו!
בשביל שאנחנו לא מחשיבים, אנחנו לא מכניסים בלבנו את כל הדבורים של ה'לקוטי מוהר"ן' וה'לקוטי הלכות' וכל שאר הדיבורי הקדושים של רבנו.
אם היו זוכים לזה.. היינו צדיקים קדושים והיינו לומדים הרבה גמרא והיינו מבינים. היה מאיר בנו הגמרא, מה שיש. לא כמו של עכשו, לא יודעים כלום. לא יודעים גמרא.
הם חושבים שהם גאונים והם אומרים חס ושלום על ברסלב כל מני דברים.
נו, נו, יבוא הזמן.
ברוך השם שאנחנו יושבים בעולם הזה ומדברים דבורים כאלה שכל העולם רחוקים מזה לגמרי.
אבל יבוא הזמן שכל העולם ידעו מזה ויספרו וידברו מזה, כן.
יהיה ישיבות רק למוד ספרי רבנו!
יהיה ישיבות הרבה שילמדו לא בשביל כבוד, רק בשביל השם יתברך וכבוד השם: "מי זה מלך הכבוד?"
יש 'לקוטי מוהר"ן', ברוך  השם אשרנו! יש 'לקוטי תפלות' - אשרנו! ויש 'שיחות הר"ן' ויש 'לקוטי עצות' - אשרנו! הכל - אשרנו!
רבנו הקדוש השאיר הכל, מבחנתנו זה גם-כן נסים.
נסים גדולים מה שיש לנו עדיין!

נקי לגמרי

אני אגלה לך החיים שלי, קצת…
אני.. אין לי שום תאוה!
לא תאות אשה, לא שום תאוה, אני נקי!
אני לא אומר 'תקון הכללי', אני לא צריך. כל אדם צריך לפעמים ואני לא מבין את זה, אני לא צריך. אין לי שום פגם של פגם הברית.
יכול חס ושלום להתגנב איזה פסול, איזה מחשבה.. לא, אני אין לי שום פגם במחשבה ולא בשום ענין שבעולם, כלום.
אני נקי לגמרי, לגמרי. כמו ילד שנולד עכשו. אני נקי לגמרי!

יש אדם שהוא חי, יכול לחיות בלא תאוה?!
המלחמה של תאות נשים, זה כל העולם משוקע בזה, כן.
אני לא מבין את זה, האדם דרך הטבע אפלו אדם זקן, כל זמן שהוא חי רוצה כל התאוות. יש לו תאוה לזה, לזה, לזה.
ואני לא מאמין בי איך אפשר, זה אני בעצמי מתמיה על עצמי, "איך אפשר דבר כזה?


בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

בס"ד
זה למעלה מן הטבע אי אפשר להבין את זה, זה הכח של רבנו ז"ל.
אני ברוך השם פטרתי ונקי לגמרי, אין לי שום תאוה לשום דבר. זהו בערך מגיל שבעים-שמונים.
זה דבר שאין דבורים ואין כח ביד אנושי לדבר מזה, איך אפשר שהאדם שהוא חי בעולם הזה ואין לו שום תאוה לגמרי.
אין לי שום תאוה, תאות אשה, שאר תאוות. שום ריח של תאוה. אני לא יכול לסבול הריח של תאוה.
אני לא יכול אפלו לדבר מזה התאוה כלל, זה מסריח כמו נבלה!
המח שלי.. קדוש, ואין לו שום פסול, שום ריח של תאוות העולם הזה!
אני צוחק מהתאוה, צוחק ממנה. "לך, לך, אני לא צריך אותך, לך!"
לא צריך לצעוק אפלו, התאוה כשרואה אותי - היא בורחת לבדה, לא יודע איפה. אני מצחק ממנה!
אני לא מבין את זה, אני לא מבין אותי בשום אפן, איפה כל התאוות, איפה הולכים, איפה הלכו?  
לא, לא, אצלי לא שיך, כאלו אין בעולם תאוה, כאלו לא נברא נשים, אין נשים בעולם. איזה דבר זה?!
ברוך השם, אם היה לי חס ושלום מלחמות הייתי בשיפלות גדול, בביזיון גדול. הייתי יכול למות.
אבל סבלתי הרבה, סבלתי הרבה…

כמה האדם צריך לעבוד השם ולהתפלל הרבה לשם ולבכות ולצעוק לפני השם שיצא מן התאוה, "השם יתברך רחם עלי, התאוה לא רוצה ללכת ממני".
אני לא צריך לכל זה, פטרתי העולם הזה לגמרי בחיים. לא צריך מלחמות לא צריך לבכות, לא צריך לצעוק. אני נקי כמו מת, לא מרגיש שום תאוה.
אני מתביש להגיד שאין לי תאוה, מתביש. אם האדם מת, מבין. אבל בחיים.. לא, אני לא יכול להבין את זה.  
לקוטי תפלות כזה שכל דבור יכול לשנות כל העולם מהפך אל הפך, כל העולם!
אני כמו משוגע בעולם הזה, כמו משוגע. איש שאין לו שום תאוה לשום דבר. אין לי שום ריח של פסול של תאוה.
אולי תלך אתי, נהיה שני משוגעים בעולם…

אני שמעתי מעשיות, אבל דבר כזה לא שמעתי, שיהיה עולם בעולם הזה בלי תאוות?!
מי ששומע דבר כזה הוא מצחק, "מה, או מת או נפטר". כמו שאני מספר לך, אני חי ואין לי שום תאוה!
ברוך השם אני נראה לי שכל העולם משוגע, רק אני מצאתי איש אחד בעולם.
אבל אני מתפלא עלי, "איך אפשר לחיות, מה זה!"
אני מתמיה איך אפשר לחיות בעולם הזה בלי תאוות, איך אפשר, מה, איזה עולם זה? איפה אני?
מה זה, זה היד שלי? מה זה עצמות, מה זה?
הגוף הולך בלבוש של עולם ואין בו שום תאוה. מה, איזה עולם זה, איפה אני?!
אני איש יחיד בעולם הזה, יחיד!
כאלו איני חי בעולם הזה, כאילו אני בעולם בלי תאוות לגמרי.
הנה אני פה, אחר-כך אני במקום ששום בריה בעולם…

כמה שאני אספר לך עוד לא מגיע לחלק קטן.
הבנים שלי, איך יוכלו לסבל אותי. אני יכול לקחת אותם לצד אחר, לעו




בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש