תמונה של קבר הציון באומן
סבא ישראל בירושלים
קבר הציון באומן
סבא ישראל אוהב ילדים
לתמונות נוספות...

לקישורים נוספים...

שמע ישראל של סיפור התקרבות ישראל אדוסר

ראשי >כל העולם יעסוק בספרי רבנו!!!!!|>שמע ישראל של סיפור התקרבות ישראל אדוסר
אור רבינו
בס"ד


סיפור התקרבות של ישראל אדוסר המשך

מ


המחלקת בלי ההתנגדות, לא הייתי יודע מרבנו מכלום. זה דוקא, דוקא זה קרב אותי.
זה היה מתנות טובות, "הבאתי לכם מתנה מארץ ישראל - מחלקת!"
זה היה מתנה כזה שאין בעולם. עכשו תתן כל הכסף שבעולם, אני רוצה, אין! עבר הזמן!
אבל גם היום עוד לא בא משיח, האמת עוד לא כל-כך מתגלה, אבל העולם מתחילים לשמע ולהבין ענין רבנו רבי נחמן.
וכל ימי חיי היה יראים מפחדים לנגע בספר ברסלב, ועכשו יכולים לקנות בכל מקום ספרי ברסלב.
אני היה לי קושיות על השם יתברך: "אם היה נתגלה האמת היה כבר עולם מתקן. מתי יהיה זה, איך אפשר שתהיה הגאלה, איך אפשר?!"







בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

ועכשו אני רואה מלפני שמונים שנה ועד עכשו, אני רואה כח כזה שהעולם הם ממשיכים עצמם לרבנו.
היה ראוי שכל העולם יתרחקו מברסלב כי כל הגדולים היו מתנגדים, ונעשה פלא כזה...
אז רבנו הקדוש אמר: "אני הבאתי לכם מתנה מארץ ישראל - מחלקת! כל העולם יחלקו עלי, ואז מי שיתקרב אלי.. יהיה מהאנשים שלי".
אוי מה שאנשי רבנו סבלו, הם סבלו על הדורות האלו, הם הכינו למשיח, עד שיתפרסם רבנו וספרי רבנו וכל דבור ודבור.
אבל השקר זה מסמא עינים, מעור עינים, ומחללים, מבזים את האמת.
אבל כבר הגיע רבנו, כשנכנס לאומן אמר לרבי נתן: "אף-על-פי-כן, השם יתברך גומר תמיד כרצונו!"

אוי, אוי.. היה רבי כזה ותלמיד כזה יחיד בעולם מיום בריאת העולם!
רבי כזה ותלמיד כזה, וגם-כן כל התלמידים של רבנו.
מה שזה, מה שזה...
אוי ברוך השם, אני הייתי רצוץ ושבור בהכנעה, אבל הלב בפנים.. היה האמת בוער כאש להבה.
זה היה נס!
היה בטבריה מהחסידים, והם כשמשהו עושה מעשים טובים איזה דבר טוב, צדקה וחסד, אז הוא חשוב בעיר מאד והם נותנים לו שם של צדיק. כלם מצחקים, הוא לא היה מצחק, הוא היה 'עובד השם' ו'איש כשר' הוא לא היה מצחק, אבל אף-על-פי-כן בלבו הוא לא התנגד על ברסלב. כי הוא לא יכול לשנות העולם, רק האמת יכול נגד כל העולם.
אוי, רבונו של עולם...

נסיעה לירושלים במסירות נפש
אוי ווי כמה אני אהבתי את ברסלב, אני מסרתי את נפשי לנסע מטבריה לירושלים בזמן שאין לי כסף ואין לי לחם בשביל הילדים, אין לי בגד בשביל הילדים.
אני נסעתי לירושלים והם כלם עניים, אנשי שלומנו היה עניים. נו, אצל עניים אפשר לאכל, אפשר לקבל כסף? אפלו לא הרבה אבל הם עניים.
אני סבלתי, מה אם אין כסף אין לחם. אני הולך לחנות הוא לא נותן לי, אם אני רעב או לא זה לא עסק שלו, "אתה רוצה לחם - כסף!" אני לא היה לי כסף.
וגם-כן מים לא היה לי. בירושלים היה דחק גדול במים, היום יש מעינות אבל אז היה מעין אחד בכל ירושלים.
אז היה שני מיני מים - מים לנטילה ומים לשתיה.
בבית-הכנסת לא קונים לשתיה, קונים בזול מים לנטילה. לא היה לי מים לשתות, לא לחם ולא מים.
נו, ראיתי שנסעתי לירושלים, הסתכלתי עלי "מה, איך אתה נוסע? למי אתה נוסע? מה תעשה שמה? לא יהיה לך לאכל לחם אפלו".
ואני לא הסתכלתי על זה, אני מסרתי את נפשי, אני צריך לשמע מר' נפתלי, מזה ומזה איזה דבור מרבנו.
כל פעם היה סבות אחרות ונסים אחרים על הנסיעה. מה, כשאין כסף אפשר לנסע?!
לחיפה ולירושלים צריכים כסף לשלם בשביל הסעות ובשביל לחם.
אבל אצל השם יתברך הכל רשום, יש חשבון!
השם יתברך הוא רואה את הלב שלי, הוא ראה שאני נוסע במסירות נפש לשמע איזה דבור מרבנו, אז כותב לי: "תלמידי היקר!"
אבל אני הייתי חי וסבלתי חרפת רעב, גם מים לא היה לי.
נסיעה כזו זה יחיד בעולם!
פעם אני פגשתי את ר' אלטר שוחט, הוא היה בעל שם כזה שהוא צדיק, שהוא גדול, שהוא עובד השם, שהוא עושה צדקה וחסד.
אז אני הייתי רוצה לנסע לירושלים אבל בלי כסף אי אפשר לנסע, אז ראראיתי את ר' אלטר, אמרתי: "אולי הוא יעזר לי".
אני אמרתי: "ר' אלטר, יש לי בקשה ממך".
"מה יש?"
"אני צריך הלואה חצי לירה".
אז הוא מסתכל עלי כמו משגע, "מה הוא מדבר, אני עשיר?! אני יש לי חצי לירה?! בבנק יש חצי לירה, יש לירות, אבל אצלי יש רק גרושים. מה הוא אומר הלואה חצי לירה?!"
אבל הבקשה שלי, הוא לא היה יכול להוציא את זה מלבו, אני אמרתי בכח בתקף: "אני צריך חצי לירה!" שילוה לי חצי לירה.
"מתי הוא יחזיר לי, יכול לתת חצי לירה? יכול לתת גרוש, שני גרוש, חמשה גרוש, אבל לא חצי לירה".
אבל הדבורים שלי לא יצאו מלבו, הוא לא היה יכול לשכח.
הוא אמר: "איך אפשר חצי לירה?", אבל הוא נתן חצי לירה.
הוא אמר לי שהוא יתישב, אחר-כך הוא ראה אותי בשוק וקרא אותי ואמר לי: "אני אתן לך חצי לירה. מחר מחֳרתים, אני אתן לך חצי לירה".
נו, נו, השמחה שלי.. יש לי כבר כסף להנסיעה לירושלים לנסע.
נו, לא נסעו ישר מטבריה לירושלים, מקדם היו צריכים לנסע לחיפה ומחיפה לירושלים.
בחיפה היה גר רב אחד שהוא היה מכיר את רבנו וכל חיפה אהב אותו. הוא גזז כל השערות במקום הבלורית, לא השאיר שערות כמו כלם, זה יחיד בחיפה.
וגם החלב שלו היה יחיד בחיפה, הם הרגישו טעם גן-עדן בחלב שלו.
אני באתי אליו ואשתו לא רצתה אורחים, היא אמרה לו: "אורחים - תקח אותו לבית מלון. אני לא יכול, אין לי כח, אני לא רוצה אורחים". היה ככה.
הוא הלך אתי לבית מלון, עשה לי מטה ומה לאכל ומה לישן.
בחצות הלילה הוא הלך להכפר כדי שיעמד בבית החליבה, שלא יהיה חלב עכו"ם, חלב גוי, ואני הלכתי אתו.
נו, היה לו כמה פחים עם חלב, הוא לקח אחד ואני לקחתי אחד ואנחנו הלכנו שנינו, אני עם פח אחד והוא עם פח אחד ודברנו מרבנו מבית לבית.
אוי, רואים שהאדם קשה לו לעשות מצוה. אם היה נותן לי כסף שיהיה לי בשביל לחם, בשביל לשלח הביתה איזה דבר, היה לו כסף הרבה.
המתנה שלו







בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

היה המלון ואכילה וחצי לירה, זה הוא נתן לי, וחצי לירה.
ראיתי חברים חסידי ברסלב מפולניה, חבר אחד היה לו בית חרשת לנרות והיה עשיר והוא הרים את עיניו, הוא נתן לי לישן, נתן לי לאכל, אבל כסף - זה הוא היה קמצן על כסף.
וראיתי שמי שאין לו זכיה אז לא נותנים לו לקים המצות צדקה.
אם היה נותן לי כמה לירות להביא הביתה שיהיה לי לחם לאכל. מה חפשתי, חפשתי איזה דבר מיתר? לחם בשביל הילדים, בגד בשביל הילדים...
נו, אם היה נותן לי, היה לו כסף, היה מרויח, ולא נתן. הנתינה שלו היה עשרה גרוש. ככה הוא נתן לי.
אני לא הרהרתי על זה, אני לא הקפדתי עליו, לא היה לי קפדה בלב. ככה השם יתברך מנהיג העולם. מי שאין לו זכיה אז נותנים לו הכסף, "אל תתן לישראל בער, רק עשרה גרוש".
איי איי איי, היה צריך לתת לי בהרחבה גדולה צדקה וכסף. מה, בשביל מה הוא עובד, בשביל מה, בשביל מי, בשביל מה?!
אבל אין שכל. מה שהוא מרויח ויש לו כסף, אין לו ממשלה על עצמו על הכסף. ככה הוא.
ואני אף-על-פי-כן אני לא הסתכלתי על זה, על-כל-פנים הוא אין לו אמונות כוזביות, הוא לא מאמין באדמו"רים, ובזה אני הייתי אתו ביחד קרוב מאד. הוא כמוני, הוא רחוק, הוא לא מאמין באמונות כוזביות.
אבל זה לא מספיק...

לא היה לילדים שמלה ולא היה להם נעל לרגלים ולא שלמתי בעדם את הכסף של החנוך של הבית-ספר, וזרקו אותם בכל חדש מן החדר שלא יבואו עד שיביאו כסף.
לא לחם ולא נעל ולא שמלה ולא לחם, וגם זרקו אותם מן החדר...
נו, יכולים לשער הצער הזה, צער כזה?
וברוך השם אני לא הכנעתי עצמי להשקר. ברוך השם, אני הייתי חזק, אני צחקתי מכלם.
מי יכול לשער את הצער והכאב והבושה של מי שיש לו ילדים קטנים ואין להם לחם לאכל ואין להם בגד ואין להם בית-ספר.
נו, מי יכול לשער את הצער כזה...
ואני לא הרהרתי על זה מדוע הוא מעלים עין, הוא צריך לראות להשתדל לאסף צדקה לתת.
הם ידעו שאני יחיד בעולם! וכלום.
בגלל שאין להם זכיה, וגם-כן בגלל שאני הייתי צריך לעבר בדרך כזה לראות מה יהיה ממך.
מי יכול לשער…
עכשו אני מספר ואני מצחק ואני בשמחה, אבל אז מי יכול לשער את הלב שלי, את הצער והשברון לב שהיה לי? יש לי ילדים קטנים ולא בית-ספר ולא לחם ולא בגד ולא נעל...
נו, מי כן יכול להבין את זה איזה צער זה.
ואני הייתי גבור חזק ולא הכנעתי עצמי לכלום.

וככה הלכתי ל'שערי חסד' לדבר מרבנו עם זה ועם זה.
אם הייתי אומר שאני סובל עניות, נו בירושלים יש הרבה עניים.
אוי, מי יודע מי יכול לספר, מי יכול לשער דברים כאלה. הייתי יכול להיות משגע או גנב או דבר כזה.
אפשר לשער במח דבר כזה, יש ילד ואין לו בגד ואין לו לחם ולא בית-ספר...
אוי, רבונו של עולם יודע האמת, כמה שאני אספר לך, עוד לא מגיע לכפי שהיה.

הרב אלפנדרי
ואני הייתי הגרוע מכלם. אני הייתי פשוט, איש פשוט וגרוע מכלם.
הר' אלפנדרי הוא היה גר בצפת. הוא היה גאון והוא היה ירא שמים גדול. הוא היה קם בכל לילה בחצות והיה בוכה לפני השם יתברך מאד בדמעות על החרבן בית-המקדש.
והוא בחרף היה בא לטבריה לטבל בחמי טבריה, אז אני ירדתי מהישיבה ואמרתי לר' אלפנדרי: אני יש לי בקשה ממך, אני רוצה לשמש אותך". הוא היה גאון עולמי והוא היה גבור כזה...
הוא שמע איך שאני אומר 'לקוטי תפלות, אז אחר-כך חזרתי לחדר שלו ואמרתי לו: "מה אתה רוצה, מה אתה צריך, מה אתה רוצה?"
אז הוא אמר: "אתה לא תשמש אותי, אני רוצה לשמש אותך. זה אני רוצה!"
הוא היה איש אמת, והוא היה זקן גדול, והוא היה גבור מאד, הוא לא שאל לכל הרבנים.
הוא אמר לי: "אני שמעתי מרבי נחמן גדולות שהוא גאון גדול, אבל מה שאני שומע ממך.. לא ידעתי מזה כלום! עכשו אני רוצה לשמש אותך!"
אמר: "אני רוצה שתתנו לישראל בער שיהיה לחם לילדים קטנים, שיהיה להם לחם".
אז הם אמרו: "אנחנו לא נותנים לו כלום. הוא לומד ספרי ברסלב, אתה לא יודע שהוא לומד ספרי ברסלב. לא נתן לו כלום!"

התנגדות על ספרי רבנו ז"ל
איש חשוב מאד היה בטבריה, הוא היה מפרסם והיה למדן, אז אני הייתי שכנים אתו בישיבה והוא ראה מה שאני סובל, אז הוא היה לו קנאה עלי.
אז הוא לקח ממני ספר 'לקוטי מוהר"ן', ונכנס לחדר שלו בישיבה ולמד ב'לקוטי מוהר"ן'.
אז נעשה רעש גדול בישיבה: "הוא לומד ב'לקוטי מוהר"ן'".
אמרו לו: "מה אתה עושה?"
"אני רוצה ללמד רק ספרי ברסלב, יהיה מה שיהיה!"
אז ספרו להרב ולהגבאים של הישיבה, אז אמרו לו: "טוב, אתה רוצה להיות ברסלב, אתה יכול להיות. רק תדע שאתה תקבל משכרת כמו ישראל בער. תשאל אותו כמה הוא מקבל, שתי לירות לחדש. אתה תקבל שתי לירות לחדש כמו ישראל בער".
אז הוא אמר לי: "איך אפשר להתקים, גם אני מקבל עשרים לירות לחדש ולא מספיק לי. מה אני יעשה עם שתי לירות. אז אי אפשר".
הוא אמר לי בכל פעם שראה אותי: "אני מקנא אותך, אני לא יכלתי לעמד בנסיון".
ואני היה לי שתי לירות לחדש, ורקדתי כל הלילה, ונסעתי למירון ולירושלים, והיה לי חיים טובים!
אח שלו - שהיה חולה. אני הלכתי לבקר אותו. אז אמרתי לו: "אם יש בך חס ושלום איזה פגם, איזה מחלקת על רבנו - תשליך את זה".
ואשתו ישבה בשלחן ושמעה.
אמרה לו אשתו: "תעשה מה שאומר ישראל בער, שיותר לא תהיה מתנגד על ברסלב".
והאח השלישי בא לבקר את האח שהיה חולה לב.
אני הלכתי לבקר אותו וולקחתי אתי שלשה ספרים, ואמרתי לו: "אם תעסק באלה השלשה ספרים אז המחלה תלך ואתה תחיה שנים רבות".
הוא אמר לי: "טוב, אני בכל יום אני אלמד בהשלשה ספרים".
טוב, והוא היה קים, חי וקים, בריא!
שלשה ספרים - 'לקוטי תפלות', המכתבים 'עלים לתרופה' ועוד ספר אחד.
אני הבאתי לו שלשה ספרים שיעסק בהם אז יאריך ימים ויהיה בריא.







בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

אז הוא אמר: "אני יעשה כמו שאתה אמרת לי, אני אשמר מאד ללמד בכל יום בהשלשה ספרים האלה".
והאבא שלו היה מרשעי החסידים.
אחר-כך הוא בא האח השלישי שלו, וראה השלשה ספרים ברסלב בביתו בארון, אז אמר: "מה זה, הוא נעשה ברסלב? אני אקח את הספרים".
הוא לקח את הספרים, והחולה חי יום אחד.. ונפטר!
זה הדבר ידוע לכל המשפחה וכל העיר, והאח השלישי היה בוכה כל ימיו: "מה עשיתי, מה עשיתי!"

פעם אחת, אני זוכר שרציתי לעבד והייתי בדרך במדבר.
אני הלכתי שמה והיה בור גדול, והיה שמה נחש גדול ועב מאד.
אני אמרתי: "אולי זה חבל, לא יכול להיות נחש גדול כזה".
אני ירדתי, והיה ליד הבור נחש.
ברוך השם, אני יצאתי ונצלתי והלכתי משם.
והנחש, אני לא יודע מה היה אתו.
אני חושב.. עב כזה צריך לאכל.
הוא גם-כן נפטר, כמו הנחש...


חתן בלי טלית
אוי ווי, אוי ווי, מי יכול לשער, מי יכול לספר...
אוי כמה שאני אספר עוד לא, אי אפשר להרגיש מה שעבר עלי.
אני לא היה לי כסף והייתי צריך לחתן את הבת שלי. נו, רק סבל מן השוק, אבל אדם כזה כמו שמואל.. מי יתן לי חתן בשביל הבת שלי.
שמואל היה לו שם גדול, הוא בעל מח גדול, וכל הרבנים וכל העשירים של ירושלים רצו את שמואל בשביל הבת שלהם, והוא לא רצה לשמוע, הוא ראה זה זה, זאת זאת, אז לא נראה בעיניו.
כלם רצו את שמואל לחתן, עשירים, רבנים, מפרסמים...
היה איש אחד בבית שלי קרוב של שמואל, הוא ידע שיש לי בת לחתן, אז הוא אמר לי: "אולי שמואל זה יהיה שדוך טוב בשבילכם?"
אני מסתכל עליו, הוא לא מכיר אותי ולא יודע שאין לי איך, "מה, שמואל?!"
עשירים של ירושלים, רבנים של כל הארץ רוצים אותו, רוצים לתת לו כסף הרבה, והוא דבר עם הכלה, עם הבחורה, "לא בשבילי!"
אמרו לו: "ישראל בער יש לו בת, אולי זה?"
הוא ראה את הבת שלי ודבר אתה, אז בלילה הראשונה הוא בא הביתה ואמר: "אתם יודעים, ברוך השם, השם יתברך נתן לי כלה. יש לי ברוך השם כלה".
אז היה שמחה בבית, "שמואל יש לו כבר כלה!"
אחר-כך שאלו: "מי זאת הכלה? איזה עשיר?"
"ישראל בער".
"אוי ווי"...
כולם ידעו שאני עני כזה מכל ירושלים, אז האמא אמרה לו: "מה אתה עושה, ישראל בער אין לו כלום כסף, ואנחנו גם-כן עניים, אנחנו לא יכולים, איך תעשה חתונה?"
"זה הכלה שלי!"
לפני החופה המנהג היא שלכלה נותנים איזה מתנה ולחתן נותנים טלית גדול. אני לא היה לי טלית, אז אמרתי: "אני אין לי טלית", והיה בלי טלית…

הדין והמחלקת
וכן היה מעשה עם אחד הרבנים הגדולים שהיה הדין של טבריה.
הדין היה באמת כשרוני מאד, בעל מח, וידע הפרד"ס. הוא היה חכם מבין, בעל רחמים, מדות טובות.
נו, אבל היה לו גאוה יותר כי הוא ירא שמים, הוא למדן.
הוא אהב אותי וכבד אותי וקרב אותי אף-על-פי שאני לא כשרוני והוא היה למדן גדול.
ואני הייתי בעניות גדול והאשה שלי היה אצל ההורים שלה, ואני הייתי אצל ההורים שלי ולא היה לי פרנסה.
נו, אני הייתי בן-בית אצלו, והוא ראה שאני נתקרבתי לרבנו הקדוש, לברסלב, והוא ראה שאין לי אשה, אין לי דירה, אין לי פרנסה.. ואני שמח!
הוא לא הבין את זה, "מה זה הוא לא בעולם הזה. מה זה עם ישראל בער?!" הוא לא הבין את זה.
הוא הבין שאין לי לאכל, זה הבין. הוא היה חכם, הוא היה למדן, אז הוא הבין את זה, אני לא אמרתי לו.
הוא שאל אותי: "מי נותן לך אכל?"
אז אמרתי לו: "השם יתברך מפרנס אותי".
והוא הבין שאני אין לי אכל ואין לי בגד של שבת ואין לי כלום. האשהאשה בצפת ואין לי לא דירה ולא כסף ולא גאוה ולא תורה, כלום. והוא ראה שאני שמח.
אז הוא הבין שאני אין לי לחם לאכל, אז הוא הלך, הוא היה בעל רחמים, הוא הלך אצל אחד החסידים שהיה אופה לחם, אז הוא הלך אצלו.
הדין ראה שאני אין לי לחם לאכל, אמר: "לחם מגיע לו, בלי לחם? אני צריך לתת לחם".
וככה היה, הוא הלך להאופה, ואמר לו: "תתן על חשבוני לישראל בער כל יום ככר לחם. בכל ראש חדש תתן לי חשבון ואני אשלם לך". ככה היה.
אחר-כך הוא היה בלש. אני ישבתי בחצר שלו והיה לי מטבח קטן, בעל המטבח רצה להשכיר את המטבח ולא היה לו אף אחד. אז אני באתי אליו: "כמה אתה רוצה להשכיר לי על המטבח?"
אז הוא אמר לי איזה סכום קטן. טוב, אני לקחתי, אבל אין לי גם הסכום קטן.
אמרתי לו: "אל תדאג, אני אשלם לך".
ואני מצאתי מהסוחרים איזה תיבה שבורה ולקחתי בתוך המטבח, והיה לי איזה תיבה בשביל שלחן.
אני בעצמי ישבתי על הרצפה ונתתי איזה סמרטוטים על הרצפה ואמרתי 'לקוטי תפלות', תהלים...
הדין ראה את ה'דירה' שלי, את המטבח, ואיך אני עוסק ב'לקוטי תפלות' ואין לי לחם לאכל והאשה בצפת אצל ההורים שלה, ואני שמח.
"מה זה, איזה חיים זה, מה זה?"
אז הוא לא הבין את זה מהיכן אני לוקח את זה.
על כל פנים, השם יתברך רחם עלי, והשכן של בעל המטבח שהיה גר על-יד הדין יצא לדירה אחרת, אז הדין ידע שאני אין לי דירה ואין לי אשה ואין לי כלום, אז הוא שכר הדירה מבעל המטבח שהיה בעל הבית של כל החצר.
אז הוא שכר את הדירה בשבילי, הוא בא אלי ואמר לי שהוא שכר לי דירה, "תכתב לאשתך שתבוא".
אמרתי לו: "טוב, דירה יש קירות, אבל אין שלחן, אין לי כסא, אין לי שום דבר, ומה, איך אני אכתב לה שתבוא?"
אז הוא הכה אותי ואמר לי: "זה לא עסקך, אני אתן לך דירה




בס"ד
הרני רוצה לעבוד את ה' יתברך באמת באמונה ובשמחה בתמימות ובפשיטות

ובכן,הרני מקשר את עצמי בכל דיבור מחשב של היום הזה לכל הצדיקים האמייתים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט להצדיק האמת נחל נובע מקור חכמה ושמחה ואמונה צדיק יסוד עולם רבי נחמן בן פייגא בן שמחה זתע"א!!!!!!!

הרני משליך עלייך אבי מלכי ואלוקי

את כל תנועתי מחשבותי רצונותי דיבורי מעשה שלי של אשתי (לעתיד ) של ילדי של כל הנלווים
הנלווים אלי שיהיה הכל כרצונך יתברך באמת!!!

הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש