בעזרת השם קבר הציון לארץ בירושלים בקדושה
סבא ישראל עם זלמן שזר
סבא ישראל
סבא ישראל
לתמונות נוספות...

לקישורים נוספים...

ספריו של רבינוו נלקח אתר מידות

ראשי >סיפורים של רבנו>ספריו של רבינוו נלקח אתר מידות
אור רבינו
בס"ד

ספריו של רבינו


שספריו הם שמירה גדולה לבית אפילו כשעומדין בתיבה ומגדל, הם טובה גדולה ושמירה גדולה לשמור העשירות וממון האדם מכל היזקות ושמירה גדולה לכל דבר.

על ידי לימוד בספריו יכולין להיות מוח גדול, כי יש בהם שכל נפלא מאוד על פי פשוטן של דברים, ואמר שיכולין להיות נעשה בעל תשובה גמור על ידי לימוד בספריו ובפרט בספרו הקדוש "ליקוטי מוהר"ן", ומי שיעסוק בספריו רק בלי קינטור וניצחון ויסתכל בו (בליקוטי מוהר"ן) באמת אז בודאי יהיו נבקין אצלו כל גידי קשיות לבבו.

ואמר שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו ומי שאין לו במה לקנות ימכור כל ספריו שיש לו ויקנה הספר שלו...ובפרט התורות שנכתבו בלשונו יכולין לדקדק בהם כמו במקרא...ואמר: "כיום כאשר הספר שלי כבר ידוע ונפוץ בעולם מחוייבים ללמוד אך ורק בהספר שלי!!!" עוד הוסיף ואמר על ספר קדוש זה: "הוא התחלת הגאולה ומאחר שיצא אני חפץ מאוד שילמדו אותו כי צריכים ללמוד אותו הרבה עד שיהיה שגור בעל פה כי הוא מלא מוסר והתעוררות גדול מאד להשם יתברך, אשר אין ערוך אליו ומי שעוסק בזה הספר אין צריך עוד שום ספר מוסר. ואמר שטוב לקבוע שיעור אחד פשוט ללמוד במהירות הרבה ושיעור אחד ללמוד בעיון גדול..."

ואמר: "...התורה שלי גדולה מאד והיא כולה רוח הקודש ויכולין לידע ממנה עתידות שמי שיטה עצמו ויאזין ויקשיב התורה שלי יכול לידע עתידות שיהיה, ואין צריך לומר אחר כך כשנעשין הדברים בעולם שאז יכולין בודאי למצוא הכל בתוך התורה שלי ולראות ולהבין שהכל מבואר בתוך התורה שנאמרה כבר..."  

במכתב חוצב להבות אש מהרה"ח, הרב שמואל הלוי הורביץ זצ"ל, בענין ספריו של רבינו ובענין ללכת עם התורות של רבינו הקדוש נאמר: "...ובאמת מי שנוגע בהם כמו שרק נוגע בהם, זה מרפא אותו הרבה והוא זוכה להרבה, אך זה חילוק גדול להכניס לתוכו הרפואות בדיוק כפי שהרופא כיוון אותם, ולנצל את האוצרות כמו שאפשר לנצל אותם, היינו לזכות להתרפא ולזכות למה שאפשר לזכות מספרי רבינו בשלימות..." בספר חיי מוהר"ן (רצד) נאמר: לכל אותם שמבינים שהאוצר האמיתי הוא האוצר הרוחני: "...היה נראה בחוש שכל מי שנתקרב אליו נתמלא תיכף יראה גדולה ועצומה ונתלהב מאד לעבודת השם יתברך אשר לא נראה כזאת וגם עכשיו עדיין יראתו הגדולה גנוזה בספריו הקדושים, וכל מי שעוסק בהם באמת ובתמימות בא אליו יראה גדולה ומתעורר מאוד להשם יתברך כי כל דבריו כגחלי אש..."

 
המתקת הדינים



מוהרנ"ת מספר ב"שיחות הר"ן" (שי` קל"א): כשכתבתי לפניו התורה "ואלה המשפטים", המתחלת "כשיש דינים חס ושלום על ישראל" וכו`, אמר לי: כך אמרתי! שעכשיו נשמע גזרות חס ושלום על ישראל, והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה, (כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים), ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף בפורים ועל ידי זה ימתיקו הדינים. וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא "כך אמרתי!"


רבינו אומר בליקוטי מוהר"ן (תו` י`): "כשיש חס ושלום דינים על ישראל, ע"י ריקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינים..."

ומוהרנ"ת אומר:

"וכוונתו היתה להעיר לבבנו"; מה שרבינו אמר – וכפל דבריו - "כך אמרתי!", היה ע"מ שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה - אף על פי שמצד אחד "יש בה עמקות גדול ונורא מאוד מאוד, ורזין עילאין וסודי סודות עמוקים ורחבים מיני ים בכל דיבור ודיבור" (שיחות הר"ן, שם).

אף על פי כן – עיקר כוונתו של רבינו היה "שנשמע ונקבל דבריו הקדושים בפשיטות: לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו בפשיטות ובתמימות. כמו למשל התורה הקדושה הזאת, שנאמר שם שע"י המחאת כף וריקודים נמתקין הדינים, היתה כונתו כפשוטו: שיחזקו עצמם לשמוח בימי שמחה, כגון פורים וחנוכה וימים טובים או חתונה וכיו"ב כל מיני שמחה של מצוות, שיחזקו עצמם בשמחה גדולה עד שיזכו להתעורר לריקודים והמחאת כף, וע"י זה ימתיקו הדינים. כי כל דברי התורה לא בשמים הוא לאמר שאין מי שיכול לזכות לזה, להמתיק הדינים ע"י המחאת כף וריקודים כי אם גדולים בני עליה, רק כל אחד מישראל יש לו הכח הזה, כשיקיים הדברים כפשוטם באמת ובתמימות" אזי יזכה – בכוח הצדיק – להמתיק דינים. "וכן בכל הדברים הנאמרים שם בתורה הקדושה הנ"ל וכן כל מה שנאמר בכל תורה ותורה, כי `לא המדרש עיקר אלא המעשה`." (שיחות הר"ן, שם)





הספרים הגנוזים



רבינו חיבר תפילות מיוחדות לכל דבר (מגיד שיחות דף ו`) וציווה לתלמידיו לחבר תפילות, וכן עשה רבי נתן תלמידו שחבר ספר ליקוטי תפילות על כל מאמריו...


כמה פעמים ציווה לתלמידיו שיתפללו לה` ולא ידרשו ברופאים (חיי הר"ן סי` ט"ו), כי התפילה יותר בדוקה לכל מחלה. אם היו צריכים סמי מרפא, נתן להם בעצמו כי היה בקי בהם.  

כי ידע הרבה יותר מהרופאים אשר התווכח עימהם והודו לו שאינם יודעים מאומה.פעם אחת חלה בקדחת "וישח סמי חינא, רק למען תיקון מדינת חינא" (שם).



כתב ספר רפואות אשר השתמש בו כל ימיו, ולפני מותו ציווה לשרפו לבל ישתמשו בו אחרים ויעשו מופתים כמוהו. גם ציווה שלא ישתמשו ברפואות וסגולות אשר כתובות בספר המידות (ליקוטי תנינא סי` א`).

למד בספרי מחקר למען ידע איך להתרחק מהם, וקרא עליו הפסוק ויחכם מכל האדם, ליקוטי מוהר"ן ח"א סי` ס"ד). בספר אחר אשר נשרף אמר עליו "שאין מי שיודע ויבין בו כ"א צדיק גדול וחכם מכל השבע חכמות" (חיי הר"ן במסעו ללבוב סי` ו` ז`). ציווה על אמונה בצדיקים גם אחרי מותם, אף כי הוא נגד השכל, כי זה בבחינת קבורת משה. אם כי התורה אסרה לדרוש אל המתים, שאני צדיקים דאיקרי חיים (שיחות הר"ן סי` רכ"ה).

ע"י האמונה בצדיק שהוא הצורה המתדבקת במידת יוצרה יצלח לאמונה אמיתית, כי הצדיק הוא כמו עששית להביט על ידו לאור הגדול (ליקוטי מוהר"ן ח"א סי` רי"ב). תלמידי רבי נחמן פעילים כיום מאוד, וספריו נדפסים ומופצים במהדורות רבות.




שיטת מוהר"ן


שיטתו של ר"נ בסגופים ותעניות התנגדה בעיקרה לשיטתן של שאר הצדיקים (ליקוטי עצות ח"ב ערך תשובה); לדעתו, יצר הרע הוא גם פועל טוב, כי על ידו יתגבר האדם לעבודת השם ונעשה שלם בדרכיו. הצדיק הוא האמצעי בין האדם ובין המקום, ואליו צריכים להתוודות על חטאים (ליקוטי עצות ח"א ערך "צדיק" "תשובה")...

הצדיקים האחרים ובראשם הסבא משפולה התנגדו לתורת ר"נ וחשדוהו לנוטה אחרי שבתי צבי והפראנקים. ר` נחמן הוכרח לעבור לאומן, שם ישב עד יום מותו. יש אומרים כי הוא עורר את המחלוקת נגד עצמו ע"פ שיטתו באומרו "המחלוקת מגביה ומרים את האדם" (ליקוטי מוהר"ן סי` קס"א), וכל הרעות שדוברים על הצדיק ואנשיו הם טובות גדולות להם (שם סי` קפ"א).


אמר לחסידיו: "אין אתם נחשבים מאנשים שלי עדיין, כי יהיה זמן שכל העולם כלו יעמדו ויחלוקו עלי, ואז מי שיחזיק בי ויהיה נשאר אצלי זה יהיה נחשב מאנשים שלי" (חיי מוהר"ן דף ק`).


חיבר תפילות מיוחדות לכל דבר (מגיד שיחות דף ו`). ציווה לתלמידיו לחבר תפילות, וכן עשה ר` נתן תלמידו שחבר ס` ליקוטי תפילות על כל מאמריו. כמה פעמים ציווה לתלמידיו שיתפללו לה` ולא ידרשו ברופאים (חיי הר"ן סי` ט"ו), כי התפילה יותר בדוקה לכל מחלה. אם היו צריכים סמי מרפא, נתן להם בעצמו כי היה בקי בהם. התפאר כי ידע הרבה יותר מהרופאים אשר התווכח עימהם והודו לו שאינם יודעים מאומה (חיי הר"ן סי` י"ד).

פעם אחת חלה בקדחת "וישח סמי חינא, רק למען תיקון מדינת חינא" (שם). כתב ספר רפואות אשר השתמש בו כל ימיו, ולפני מותו ציווה לשרפו לבל ישתמשו בו אחרים ויעשו מופתים כמוהו. גם ציווה שלא ישתמשו ברפואות וסגולות אשר כתובות בספר המידות (ליקוטי תנינא סי` א`).

למד בספרי מחקר למען ידע איך להתרחק מהם, וקרא עליו הפסוק ויחכם מכל האדם, ליקוטי מוהר"ן ח"א סי` ס"ד). בספר אחר אשר נשרף אמר עליו "שאין מי שיודע ויבין בו כ"א צדיק גדול וחכם מכל השבע חכמות" (חיי הר"ן במסעו ללבוב סי` ו` ז`). ציווה על אמונה בצדיקים גם אחרי מותם, אף כי הוא נגד השכל, כי זה בבחינת קבורת משה. אם כי התורה אסרה לדרוש אל המתים, שאני צדיקים דאיקרי חיים (שיחות הר"ן סי` רכ"ה).

ע"י האמונה בצדיק שהוא הצורה המתדבקת במידת יוצרה יצלח לאמונה אמיתית, כי הצדיק הוא כמו עששית להביט על ידו לאור הגדול (ליקוטי מוהר"ן ח"א סי` רי"ב).

תלמידי רבי נחמן פעילים כיום מאוד, וספריו נדפסים ומופצים במהדורות רבות.



פטירתו של רבי נחמן



בראש השנה האחרון לחייו בשנת תקע"א, היה קיבוץ גדול אצלו בראש השנה והיו שם קרוב לאלף איש...


ולמרות חוליו וחולשתו האריך בתפילתו בליל ראש השנה כדרכו בקודש.

וביום א` של ראש השנה לפנות ערב - בין השמשות, אמר את התורה האחרונה בחייו והיה ציבור גדול ביותר. חולשתו גברה והלכה...

וביום השלישי ב` דחול המועד סוכות ח"י תשרי תקע"א, עלה למרום לאחר שהתפלל במסירות נפש ואמר הלל עם הלולב והד` מינים וסידור האריז"ל, למרות שירק דם מריאותיו מדי פעם.



דבריו האחרונים היו:


"אני נצחתי ואנצח, ורמזו שנסתלק באושפיזא דמשה רבינו ע"ה שהוא בספירת הנצח..." בו ביום הובא למנוחה במקום אשר בחר בבית החיים של הקדושים באומן כאמור.

פטירתו של רבי נחמן



בראש השנה האחרון לחייו בשנת תקע"א, היה קיבוץ גדול אצלו בראש השנה והיו שם קרוב לאלף איש...


ולמרות חוליו וחולשתו האריך בתפילתו בליל ראש השנה כדרכו בקודש.

וביום א` של ראש השנה לפנות ערב - בין השמשות, אמר את התורה האחרונה בחייו והיה ציבור גדול ביותר. חולשתו גברה והלכה...

וביום השלישי ב` דחול המועד סוכות ח"י תשרי תקע"א, עלה למרום לאחר שהתפלל במסירות נפש ואמר הלל עם הלולב והד` מינים וסידור האריז"ל, למרות שירק דם מריאותיו מדי פעם.



דבריו האחרונים היו:


"אני נצחתי ואנצח, ורמזו שנסתלק באושפיזא דמשה רבינו ע"ה שהוא בספירת הנצח..." בו ביום הובא למנוחה במקום אשר בחר בבית החיים של הקדושים באומן כאמור.

המחלוקות



רבינו סבל רבות הן ממחלות ומצער גידול בנים בפטירת ילדיו הרכים ל"ע, וביותר ממחלוקת שנתרגשה ובאה עליו, בחזירתו מארץ ישראל לביתו בעיירה מעדוודיווקא כאשר לפני ראש השנה תקס"א קבע מקום מגוריו בזלטאפולי, ושם נתעוררה נגדו מחלוקת גדולה.


הוא עצמו ביאר את סיבת המחלוקת "כי כל הצדיקים הגיעו למעלתם והסתפקו בכך, ואילו הוא מוסיף להתעלות, ובעוד ששאר הצדיקים - אם כי היתה עליהם מחלוקת, הרי כשהגיעו לאותה מעלה שרצו נפסקה המחלוקת, ואילו הוא כיון שאינו פוסק להתעלות, נמשכת המחלוקת עליו ללא הרף". והסביר ביסוד דברי חז"ל (סנהדרין ז, א) שמחלוקת היא בבחינת מים, וכשם שהמים מגדלים את העץ, כך הצדיק מתרומם על ידי המחלוקת, והוסיף: אני צריך שתהיה עלי מחלוקת תמיד, כי אני הולך בכל פעם ובכל רגע מדרגא לדרגא, ואילו הייתי יודע שבשעה זו אני עומד כמו שעמדתי לפני שעה, לא הייתי רוצה בכלל להיות בעולם.



בדברי תורתו הרבה לעסוק בהבהרת המחלוקת עליו, וננקוט כמה אמרות בענין זה, "דע כי יש נשמה בעולם שעל ידה נתגלה ביאורי ופירושי התורה, והיא מסובלת ביסורין וכו`, וכל מפרשי התורה הן מקבלין מזאת הנשמה וכו`, וכשנסתלקת אזי נסתלק ביאור התורה הנמשכת על ידה, ואזי כל מפרשי התורה, אין יכולין להשיג שום ביאור התורה, ואז נתעורר מריבה על הצדיקים, כי עיקר המחלוקת שבעולם נעשה על ידי הסתלקות ביאורי התורה, כי הביאור הוא תירוץ על קושיות ומריבות" (ליקוטי מוהר"ן סימן כ אות א).

במקום אחר (שם סימן סא אות ה) "ויש צדיקי הדור שאמונתם שלימה בודאי, ואף על פי כן יש עליהם מחלוקת וכו` בשביל העולם, ועל ידי המחלוקת שיש עליו על ידי זה מתקן האמונת חכמים אצל ההמון עם" [ועיי"ש עוד להלן]. ואילו (שם סימן סד אות ד) הוא מבאר כי מחלוקת היא בחינת בריאת העולם [ועיי"ש בהמשך ביאורים עמוקים].



נפלאים ביותר המה דבריו (שם סימן רעז) "כשחולקים עליו צדיקים, בודאי כונתם רק לטובה, שמרימין ומנשאין אותו על ידי זה וממתיקים הדינים מעליו וכו`, ועל ידי זה "צדיק כתמר יפרח", ועל כן על ידי מחלוקת של צדיקים שהיא מחלוקת שבקדושה, על ידי זה נמתקים הדינים בשרשם, נמצא שמחלוקת של צדיקים היא טובה גדולה".



מהראוי לציין מה שכתב הרב החסיד רבי אהרן וואלדען זצ"ל בספרו "שם הגדולים החדש" (ערך רבי נחמן סימן כב) "ואם כי נמצא עניינים רבים בדבריו הקדושים, אשר בהשקפה ראשונה ישובו ויתפלאו על דבריו וכו`, וחס ליה לזרעיה דרבינו אור ישראל וקדושו הבעש"ט לומר הכי, "דבריו עמוקים מאד "ואיש תבונות ידלנה", כי ישרים דברי רב נחמן "צדיקים ילכו בם", וחזי מאן גברא רבא דקא משתעי בשבחיה הגאון האמיתי מאור הגולה רכב ישראל ופרשיו מו"ה אפרים זלמן מרגליות מבראד זצלה"ה [הובאו דבריו בתחילת מאמרינו] וכו` והמקבץ נדחי ישראל הוא יעורר חסדו הגדול עלינו לקבץ בני יהודה ובני ישראל יחדיו, ויטו שכם אחד לעבודתו ונשיא אחד יהיה לכולם, אז אפרים לא יצור את יהודה, ויהודה לא יקנא את אפרים ושלום לישראל ולרבנן עד עולם".



בא וראה מה שכתב מו"ר שר התורה מאוז`רוב זי"ע בסה"ק "באר משה" (פרשת בהעלותך בפסוק: "ותדבר מרים ואהרן במשה" עמ` כג) "ודע אחי כי דבר זה הוא לימוד עד סוף כל הדורות, וגם בדורנו אנו דור עקבתא דמשיחא, שבשעה שרואים לפעמים דברים תמוהים אצל הצדיקים, ובפרט כשיש מחלוקת ביניהם, אין להרהר אחריהם, כי בודאי הדבר הוא בסוד נורא עלילה, ומי בא בסוד ה` לדעת ולהבין הכונה העליונה ב"ה, שהיא בודאי לטובת הדור ולטובת הצדיק, שיהיה ראוי ומוכשר להשפיע שפע טובה וברכה, והדור יהיה מוכן לקבל השפעתו עד בלי די".

העיר זלאטיפולי



בחודש אלול שנת תק"ס, קבע רבי נחמן זצ"ל משכנו בעיר זלאטיפולי...


לשם נכנס בלי ידיעת אנשי הקהילה, וקבע דירתו שם פתאום, אף על פי כן קבלו אותו אנשי הקהילה בכבוד גדול.



בעיר זלאטיפולי פרצה על רבנו מחלוקת גדולה, עד שכל בני העיר חלקו עליו בסיבת לשון הרע ושקרים גדולים שבדו עליו, ומאז נתפשטה המחלוקת בעולם.



ואמר רבנו שמוכרח לישב שם מן השמים כי הוא מתקן שם החטא של ירבעט בן נבט. למרות המחלוקת הגדולה שפרצה על רבנו, התקרבו אליו רבים ואף צדיקים.



וישב שם שתי שנים רצופים וקרב שם הרבה אנשים להשם יתברך. וגם הצדיק מורנו הרב יצחק אייזיק זכרונו לברכה נתקרב שם.



ואמר שם תורות הרבה גבוהות ונוראות מאד.  



(מאתר:תיקון המידות)




העיר ברסלב



בשנת תקס"ב בחודש אלול עבר מהעיר זלאטיפולי לעיר ברסלב ושם קבע משכנו.סמוך לכניסתו לברסלב מזגו לו כוס יין לקידוש, ונשפך על הארץ. ומזגו לו כוס אחר, וקידש עליו...

ואחר כך אמר היום נטענו שם "ברסלביר חסידים", ושם זה לא ישתקע לעולם, כי לעולם יהיו אנשי־שלומנו נקראים על שם עיר ברסלב וכן היה כמפורסם.


ושם בברסלב אמר: אנחנו כבשנו את עיר ברסלב בהמחאת כף ורקודין. ועוד אמר מה יהיה אם יגרשו אותי מכאן גם־כן, בכל מקום שאבוא לשם בכל מקום שאעשה פסיעה, אתקן תמיד. שם בברסלב התקרבו אליו רבים ובפרט תלמידיו הגדולים רבי נתן מברסלב ורבי נפתלי זי"ע.


בשנת תקס"ה סמוך לחודש ניסן נולד בנו הקדוש שלמה אפרים ודיבר עליו נצורות, ומעלת נשמת הילד אי אפשר לשער ולספר כלל, ומעט מרומז בליקוטי מוהר"ן תורה ט"ז, המדברת מהתרין משיחין, והילד נקרא של שם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. בשנת תקס"ו חלה הילד והזהיר אז להתפלל על הילד היקר שלו שלמה אפרים זכרונו לברכה כי היה לו חלי ההוסט [שעול] אז, ובעוונותינו הרבים התגבר הקטרוג עד שנסתלק באותו הקיץ התינוק הנ"ל: בשנת תקס"ז התחילה לו החולאת של ההוסט (שחפת) שמחולאת זו נסתלק לאחר ג` שנים, ואמר שגם הג` שנים שחי עד הסתלקותו היו בנס.

(מתוך האתר: תיקון המידות)



העיר אומן



ביום ד` באייר עזב רבי נחמן זצ"ל את העיר ברסלב וקבע משכנו בעיר אומן...


כדי להסתלק שם כי היו היה לו ענין גבוה מאד בתיקון אלפים ורבבות של נשמות וצריך להסתלק שם כדי לתקנם.



העיר אומן אותה בחר למקום מנוחתו, בשנת תקס"ב בדרכו לברסלב כאשר עבר את אומן בה קבורים הקדושים שנהרגו על קידוש השם בשנת תקכ"ח ואז אמר: כמה נאה ויפה לשכב על בית



החיים הזה, ועצר את העגלה וירד למקום אחד ונתאדמו פניו מאד באמרו: כאן טוב לשכב, ולאחר הסתלקותו הוברר למפרע כי חלקת ציונו היא בדיוק באותו מקום בו עמד אז.



(מתוך האתר: תיקון המידות)


על ספריו הקדושים אמר



הותיר אחריו את ספרו הגדול "ליקוטי מוהר"ן" קמא ותנינא, "סיפורי מעשיות", "ספר המדות", במהדורות מאוחרות של ספר זה נדפסו מראי מקומות של הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע, מלבד אותם שעשו תלמידו רבי נתן והרב מטשעהרין זי"ע...


הספר היחיד שנדפס בחייו היה "ליקוטי מוהר"ן" חלק ראשון שנדפס באוסטרהא בשנת תקס"ה. מהראוי לציין כי ספרו "ליקוטי מוהר"ן" נזכר מספר פעמים בספרו של הרה"ק רבי איתמר מקונסקוולי זי"ע "משמרת איתמר" תלמידם של המגיד מקוז`ניץ והחוזה מלובלין זי"ע. מלבד ספריו נתפרסמו ספרים נוספים אודותיו: שבחי הר"ן - נסיעות הים [הנסיעה לארץ ישראל], שיחות הר"ן, חיי מוהר"ן.



בנוסף לכך חיבר "ספר הגנוז" ,וכן "ספר הנשרף" שנשרף בשנת תקס"ח על פי הוראתו. כמו כן היה בכתב יד "מגלת סתרים" אשר בסיומה נאמר: "אשרי מי שנתחזק באמונה ותורה וכו`, כלל הדבר אף על פי שעבר מה שעבר מהגלות קרוב לאלפיים שנה ואנו מצפים בכל יום שיבוא, אף על פי כן אם יתמהמה חכה לו, בא יבוא לא יאחר, אע"פ שכלו כל הקצין בא יבוא בודאי ויהיה יפה ונאה מאד אשרי הזוכה לזה שיתחזק באמונה".



ידוע ומפורסם מה שאמר: כי האש שהדליק תוקד עד ביאת המשיח.


(מתוך האתר: תיקון המידות)

ליקוטי המוהר"ן



אמר רבינו על הספר "ליקוטי מוהר"ן: בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו, כי צריכים ללמוד אותו הרבה עד שיהיה שגור בעל פה. כי הוא מלא מוסר והתעוררות גדול מאד להשם יתברך אשר אין ערך אליו.


אחר כך אמר בפרוש שהלימוד בחיבוריו הקדושים הוא אתחלתא דגאולה במהרה בימינו אמן. ואמר שטוב לקבוע לעצמו שני שיעורים ללמוד ספריו הקדושים, שיעור אחד פשוט ללמוד במהירות הרבה מאד כדי שיהיה שגור בעל פה, ושיעור אחד ללמוד בעיון גדול. כי יש עמקות גדול ונפלא בספריו. ועין במקום אחר מזה מענין עצם העמקות הגדול שיש בתורתו הקדושה והנוראה מאד עד אין סוף ואין תכלית: (חיי מוהר"ן שמ"ו).

אמר: שיכולין להיות נעשה בעל מח גדול על ידי ספרו, כי יש בו שכל גדול ועמקות נפלא מאד על פי פשוטן של דברים. וגם אם יתמידו בספריו יכולין לזכות להיות נעשה איש כשר באמת, ואז יזכה לראות הפנימיות שיש בספריו הקדושים כי יש בהם פנימיות הרבה מה שאין נראה על פי פשוטו כלל. אשרי הזוכה ללמוד ולהתמיד בהם הרבה:

פעם אחת היה משבח את הספר שלו מאד, ואמר שיכולין להיות נעשה בעל תשובה גמור על ידי לימוד הספר שלו. והיה חפץ ומשתוקק מאד שידפיסו ספרו עוד כמה פעמים ויתפשטו בעולם. ואמר שיהיו בני אדם שילמדו ויתפללו על ידי הספר הזה. ואמר שמי שישב ויעסוק בספריו רק בלי קינטור וניצחון, ויסתכל בו באמת, אז בודאי יהיו נבקעין אצלו כל גידי קשיות לבבו. ואמר שכל אדם צריך להשתדל לקנות הספר שלו. ומי שאין לו במה לקנות [ימכור וכו` שיש לו, ויקנה זה הספר שלו, ומי שאין לו] וכו`, ימכור כר מתחת ראשו ויקנה הספר שלו. ואמר שהספר שלו יהיה חשוב מאד, ויבקשוהו ויחפשוהו מאד, ויודפס ויחזור ויודפס כמה וכמה פעמים ויהיה חשוב מאד, רק נכספתי לראות זאת ואהיה אני עומד ומסתכל וכו`. ואמר שהמאמרים שכתב בעצמו גם הלשון לבד הוא מסוגל מאד כי הם כללים (שם שמ"ט).




עמוד התפילה



רבינו היה חטיבה אחת של תפילה, בט"ל שנותיו הקצרים(תקל"ב - תקע"א) שזור קו מנחה הממצה את אישיותו המופלא והיא התפילה...


משחר טל ילדותו ועד יומו האחרון ממש היו דבריו והנהגתו סובבים והולכים אודות התפלה, הרבה לבקש שיעשו מתורותיו - תפלות, ועל כל דבר ציוה להתפלל ולהתחנן לפני השי"ת כלשונו "על כל דבר קטן וגדול שחסר לו לאדם צריכים להתפלל להשי"ת שימלא לו חסרונו, אף על פי שבודאי העיקר להתפלל על עבודת השי"ת, אף על פי כן גם על זה צריכים להתפלל, ומי שאינו מתנהג כך, אף על פי שהשי"ת נותן פרנסה ובגדים, אבל כל חיותו הוא כמו בהמה, שגם כן השי"ת נותן לה לחמה, כי האדם צריך להמשיך כל חיותו מהשי"ת על ידי תפלה ותחנונים דוקא..." (שיחות הר"ן רלג)

צריכין לעשות מתורות - תפלות, דהיינו בכל מקום שלומד, יתפלל שיזכה לקיים (שם רצז). העיקר הוא: "מבטן שאול שועתי" (יונה ב, ג, שם - שם). התפלה שהיא בכוונת הלב היא פותחת כל הפתחים של מעלה (ספר המדות - הרהורים אות כו). הרבה לחזק את כל אחד אודות חשיבות התפלה באמרו אפילו אם האדם אינו כראוי, ואיך שיהיה, בכל זאת יש ערך לתפלתו, שהרי "כמו שאי אפשר להקטיר קטורת בלי חלבנה, כך גם התפלה שאין בה תפלת הפחותים שבישראל אינה תפלה".

לאלו שרגילים לומר בשעת הגזירה, שלא ייתכן שהשי"ת הטוב ומטיב יעשה זאת היה אומר "שדברים אלו הם דברי שטות שהרי כבר היו כמה וכמה גזירות ר"ל על ישראל והעיקר להרבות בתפלה, וזה מועיל בודאי תמיד". בד בבד עם התביעה על ריבוי תפלה, היתה תמיד הדגשתו על כך שהתפלה תהיה בשמחה ולא מתוך עצבות וכך מובא ב"ספר המדות" (ערך תפלה אות פא) "תפלה שהיא בשמחה היא עריבה ומתוקה להשי"ת" ובמראה מקומות מהרב מטשעהרין זצ"ל צויין הפסוק: "יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה`" (תהלים קד), וכן (שם אות נז) "מי שמתפלל בשמחה הקב"ה מכבד אותו ופוקד את לוחציו".



חלק גדול מדברי תורתו מוסב על מעלת התפלה בלשון פשוטה כבן המתחנן אל אביו, וכשביקש לעת חליו מנכדו הקטן שיתפלל עליו, והלה ביקש בפשטות: שהסבא יהיה בריא, והעומדים שם הראו סימנים של שחוק אמר להם: הרי רק כך צריכים להתפלל כדבר איש אל רעהו, וכתינוק המתחטא לפני אביו, ולא באופן אחר. ואכן הוראה זו של רבינו הטביעה חותם מיוחד על המסתופפים בצלו והנלוים אליהם .

(מתוך האתר: תיקון המידות)

סיפורי ילדותו



כשרבי נחמן זצ"ל היה ילד קטן, אמו היתה נותנת לו מעט "דמי-כיס", כדי שיקנה בהם ממתקים...


היה נחמן הקטן הולך, עם הכסף בידו, אל ה"מלמד" ומבקש ממנו: "למדני בבקשה עוד דף גמרא, חוץ ממה שלמדנו היום ב"חיידר", ואשלם לך על כל דף גמרא נוסף שלושה גדולים..."
(סכום מטבע של אז).

אותם דמי כיס, שאמו הביאה לו קנות ממתקים, היה משלם למלמד, ללמוד "עוד דף גמרא".

כשהיה רבי נחמן מברסלב ילד קטן, היה לוקח מטבע של "כסף גדול", ופורט אותה לכמה מטבעות של "כסף קטן".
כשבכיסו המטבעות שפרט, היה לוקח איתו גם סידור "שערי ציון", ונכנס לבית הכנסת בהצנע לדוגמא, דרך החלון, כדי שלא ישגיחו על מעשיו.
לקח נחמן מטבע אחת, פתח את הסידור, אמר "לשם יחוד", והשליך את המטבע לקופת הצדקה- "מתן בסתר".
אחר כך הסיח דעתו מעט, ושוב - לקח מטבע, אמר "לשם יחוד", והשליך את המטבע ל"מתן בסתר", הסיח דעתו ושוב, השליך עוד מטבע, עד שנגמרו לו המטבעות...

כך זכה ר` נחמן לקים כמה וכמה מצוות צדקה - ממטבע אחת של "כסף גדול"!



ציוני דרך בחייו של רבינו זצ"ל



נקודות עיקריות וחשובות בקצרה מחייו של רבינו הקדוש והנורא, אור האורות, רבינו נחמן מברסלב זיע"א.



בראש חודש ניסן שנת תקל"ב ירדה נשמתו של רבינו נחמן לעולם, בעיר מז`בוז` בביתו של הבעש"ט, שם נולד להוריו הקדושים רבי שמחה בן רבי נחמן מהורדנקא תלמיד הבעש"ט, ולאימו מרת פיגא בת הצדקת אדל בתו של הבעש"ט הקדוש.
אם רבינו מרת פיגא היתה מפורסמת בצדקותה ובמדרגותיה, ממש כאחת הנביאות, עד שהיתה נקראת בפי צדיקי הדור "פיגא הנביאה", והיתה רגילה לראות בחלום ובהקיץ את סבה הבעש"ט וכן את יתר אבותיה הקדושים.


כבר מינקותו הפליא את כל רואיו, ברוב הקדושה והטהרה שאפפה אותו, ומסופר כי פעם אחת עוד בהיותו תינוק בעריסה, נצרכה אמו לינסוע מחוץ לעיר, והפקידה אותו בידי הרב הקדוש רבי חיים מקראסנע זיע"א תלמיד הבעש"ט, ובקשה ממנו כי יפקח עיניו וישגיח עליו. בשובה לביתה, אמר לה רבי חיים, יכולה את להיות סמוכה ובטוחה כי קיימתי את בקשתך היטב, כי ויתרתי על אמירת תיקון חצות שלי, למען תינוק קדוש זה, כי ישבתי לצדו מבלי יכולת להזיז את עיני ממנו. מקצת מעבודותיו הנוראות בימי ילדותו נרשמו בספריו הקדושים שבחי הר"ן, חיי מוהר"ן, שנערכו בידי תלמידו מורינו רבי נתן זיע"א שם כתב את הדברים שהיו מפורסמים אז בפי כל.

*מסירות - נפש מינקות*

כבר בהיותו כבן שלש, היה בעל דעה רחבה, ובגדלותו סיפר שכבר אז הבין שאין ממש בעולם הזה, ומאס בכל הבליו.
לילה. בבית רבי שמחה עלו הכל על יצועיהם. בתוך הבית דלקה עששית שהפיצה חום בכל הבית. בחוץ שרקה הרוח, שלג נערם בצידי הדרכים. כולם נמים את שנתם אולם הילד נחמן ליבו ער. הילד קם ומבלי שהוריו ירגישו יוצא דרך חלון הבית, ומבלה עד אור הבוקר בתפילות ובכיות בקבר סבו הבעש"ט.
מקבר הבעש"ט היה חוזר והולך אל המקוה, "והיה שם מקוה אחת מחוץ למרחץ, ומקוה אחת בתוך המרחץ, ובחר לו לילך במקוה שחוץ למרחץ, וכבר היה קר לו מאד, מחמת שבא מהקבר הנ"ל, כי היה דרך רחוקה בין ביתו לבית העלמין, וכן מהבית עלמין למקוה, מלבד השהיות שנשתהה הרבה על הקבר, אף על פי כן, אחרי כל זה היה הולך דוקא לטבול בהמקוה שהיתה עומדת בחוץ, כדי לסגף עצמו, וכל זה בהצנע בלילה". (שבחי הר"ן י"ט).
כל זה היה קודם היותו בן שש שנים... עוד בילדותו קיבל עליו עול עבודת השם יתברך בכל מאמצי כוחו, ומאז ועד פטירתו לא נח אפילו שעה אחת, אלא יגע וטרח בכל תמצית כוחו, ואימץ את כל חושיו ועשתונותיו עד קצה גבול היכולת, הרחק הרחק מגדר הטבע, ועל ידי זה זכה למדרגות והשגות שלא שמעתן אוזן מעולם.

*פרישות מעניני העולם הזה - מגיל שש*

"בגיל שש בא על דעתו לפרוש מהעולם, ורצה לשבר תאות אכילה, ועל כן יישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהיינו שלא יהיה לועס מה שיאכל, רק יבלע כמות שהוא, כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו, ועשה כן, (והנהגה זאת שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאד מאד שנהג כך שהיה בולע אכילתו בלי לעיסה, אך הוא ז"ל נהג כך בהיותו בן ששה שנים)".

מתמיד עצום היה בלימודו, ובעל חשק נמרץ ללימוד התורה, ועוד בהיות בין תינוקות של בית רבן, מסר את כל פרוטותיו, שקיבל מהוריו לקנות לו דבר מאכל, למלמד, כדי שיוסיף וילמד עמו, עוד ועוד דפים, ובהיותו בן שבע הפליא בגאונותו כאשר חיבר את ספר המידות חלק א`, שכולו עניני מידות המופיעות גם בספרי הש"ס, תורה, נביאים וכתובים, בהבנה עמוקה המעוררת השתאות כיצד ילד רך בשנים חשף ודלה פנינים כה יקרות במקומות מכוסים מעין כל. אגב, ספר זה היה יקר מאוד בעיני רבינו, ופעם אחת כשראהו בידי אחד מתלמידיו, לקח אותו בחיבה יתירה לידו נשקו ואמר "חברי הטוב, חברי האהוב זה עשה אותי ליהודי". וכך יגע וטרח בעבודת השם יתברך משעה לשעה ומיום ליום ביגיעה רבה ועצומה, אך יחד עם זאת גם במדת הצנע לכת מופלגת, כי היה נסתר מאוד, וכלפי חוץ הראה את עצמו כנער שובב, וגם בסיגופיו היה מתחכם ומציגם כמעשי נערות.


בהיותו בן שלש עשרה שנה, בא בברית הנישואים, ומאז עבר לגור בבית חותנו בכפר אוסיאטין, שם עלה ונתעלה ביתר שאת ועוז, וקיבל עליו עול עבודת השם יתברך במשנה תוקף, סיגופים נוראים ערך אז, ואמר שהיה לו כל מיני סיגופים שבעולם, והתענה פעמים אין מספר, והיה צם בשנה אחת י"ח פעמים משבת לשבת.

"והיה עליו כל מיני חן שבעולם, והיה מלא יראה ואהבה וקדושה נפלאה ונוראה בכל אבר ואבר, והיה מופשט מכל המדות והתאוות רעות בתכלית הפשיטות ובתכלית הביטול. מה שאי אפשר למוח אנושי לשער כלל, אשר לא נמצא דוגמתו בעולם כלל, והיה חידוש נפלא ונורא מאד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב".

"והיה עליו כל מיני חן שבעולם, והיה מלא יראה ואהבה
וקדושה נפלאה ונוראה בכל אבר ואבר, והיה מופשט מכל המדות
והתאוות רעות בתכלית הפשיטות ובתכלית הביטול. מה שאי אפשר
למוח אנושי לשער כלל, אשר לא נמצא דוגמתו בעולם כלל, והיה
חידוש נפלא ונורא מאד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב"




*ומי שלא זכה לראות יראה שהיה מונחת על פניו תמיד, לא ראה יראה מעולם*


קדושה ויראה נוראה היתה חופפת עליו תמיד, ומסופר שכאשר הרב הקדוש מוהר"ר נחום ז"ל מטשרנוביל ראה אותו בימי נעוריו, נתבהל מאד מעוצם היראה שהיה על פניו אז, ואמר: שמה שנאמר "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", רואין אצלו בחוש.
תלמידו הנאמן רבי נתן אף מתאר בהבעה עזה ובתיאור מדהים ומבהיל הרעיון, את יראת האלוקים הנוראה ששרתה במחיצת רבינו, אשר לא נשמע ונראה כדוגמתה.
"ודרכו היה תמיד שאפילו כשהיה מדבר עם בני אדם שיחות חולין, היו רגליו ורוב גופו מרתתין מאד. והיו רגליו מזדעזעין ממש, וכשהיה נסמך על השולחן היה השולחן עם כל שאר האנשים הנסמכין על השולחן גם כן מרתתין מחמתו כי היו רגליו וגופו מרתת ומזדעזע תמיד".
"ומי שלא זכה לראות יראה שהיה מונחת על פניו תמיד לא ראה יראה מעולם". "והיה עליו כל מיני חן שבעולם, והיה מלא יראה ואהבה וקדושה נפלאה ונוראה בכל אבר ואבר, והיה מופשט מכל המדות והתאוות רעות בתכלית הפשיטות ובתכלית הביטול. מה שאי אפשר למוח אנושי לשער כלל, אשר לא נמצא דוגמתו בעולם כלל, והיה חידוש נפלא ונורא מאד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב".


















הוספת תגובה

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש